פרוש מצוי

צילום: איתן קאופמן

שם הציפור: פרוש מצוי

שם לטיני: Fringilla coelebs

שם אנגלי: Chaffinch

שם ערבי: צע'נג' الصغنج (أنثى) عصفور الظالم

מקור השם הלטיני coelebs פירושו ללא נישואין. זו גם משמעות השם בעברית ומקורו מהעובדה שהנקבות והזכרים פורשים זה מזה בעת הסתיו ונודדים בנפרד. הנקבות מקדימות לצאת לנדידה ונודדות רחוק יותר מאשר הזכרים. בעת נדידת האביב הנקבות מגיעות כשבועיים לאחר הזכרים. בארץ חורפים גם זכרים וגם נקבות, זה ליד זה, אך ייתכן שהם מאוכלוסיות שונות. מספר הנקבות החורפות בארץ גדול ממספר הזכרים.

הפרוש שייך למשפחת הפרושיים. בארץ ישנם 10 סוגים ו 16מינים של פרושיים.

המינים המוכרים בארץ הם: בסוג פרוש: פרוש מצוי, פרוש הרים, בסוג בזבוז: בזבוז הלבנון, בזבוז אירופי, בזבוז אדום מצח, בסוג ירקון: ירקון, בסוג חוחית: חוחית, חורפי, בסוג תפוחית: תפוחית מצויה, בסוג צלוב מקור: צלוב מקור, בסוג חצוצרן: חצוצרן שחור-מקור,חצוצרן החרמון, בסוג: חצוצרן המדבר: חצוצרן מדבר, בסוג ורדית: ורדית סיני, ורדית אירופית, בסוג פצחן: פצחן.

כל בני משפחה זו ניכרים במקורם החרוטי, החזק והעבה המותאם לקילוף זרעי דו- פסיגיים. לשונם השרירית מסוגלת למיין את הקליפות בחלל הפה ולהשליכן.

חורפי

צילום: דוד פורת

זוג ירקונים על גדילן

צילום: דורון להב

בתוך המשפחה יש התאמות ייחודיות בהתאם לדרך החיים – למשל לחצוצרן ולורדית מקור עבה מאד המותאם לתזונה על הקרקע, לחוחית ולחורפי מקור עדין יותר שמשמש לשליפת הזרעים מתוך הקרקפות של צמחים ממשפחת המורכבים ועוד. לכל הפרושיים יש זפק שנוצר כתוצאה מהתרחבות הושט ובו תופחים הזרעים, תהליך שמסייע לעיכולם. זו תופעה נדירה בקרב ציפורי השיר. הפרושיים הם היחידים מבין ציפורי השיר שמפרישים רוק לשם פירוק עמילן.

כל הפרושיים הן ציפורים קטנות. גודל הזכרים והנקבות שווה. אצל רוב הפרושים שונים הזכרים מהנקבות בצבעיהם. צבעי הכלולות של הזכרים מתקבלים כתוצאה משפשוף ושחיקה של קצות הנוצות שהתחלפו בסתיו כך שעד האביב נחשפים הצבעים המיוחדים של הזכרים. פרושים מצויים בכל העולם למעט אוסטרליה, מדגסקר ואוקייניה. הפרטים הצפוניים נודדים והדרומיים יציבים. לפרושים שירה יפה הנשמעת כל השנה. בגלל שירתם היפה מוכרים אחדים מבני המשפחה כציפורי כלוב, למשל החוחית אף שזה מנוגד לחוק. גם הבזבוז הקנרי המכונה קנרית שייך למשפחה זו.

נהוג לחלק את הפרושיים לשתי תת משפחות על פי המזון שבו מואכלים הגוזלים: Fringllinae מאכילים בחרקים ובחסרי חוליות אחרים ו Carduelinae שמאכלים את גוזליהם בזרעים ובחומר צמחי אחר, מעוכל למחצה, המוקא מהזפק. החוחית והירקון המקננים בארץ שיכים לקבוצה זו.

סימני זיהוי:

מידות ממוצעות: אורך הגוף כ 15 ס"מ, אורך הכנף כ 8.5 ס"מ, מוטת הכנפים כ 26 ס"מ, והמשקל כ 20 גר.

הפרוש הנצפה בארצנו בלהקות בחורף דומה במראהו לדרור הבית, שכן צבעוניות הזכר לא נראית בחורף ואילו הנקבות כל השנה חומות בדומה לנקבות הדרור. הסימנים שמבחינים אותו בשדה מהדרור הם היות הפרוש קטן יותר ובעיקר הכתמים הלבנים הבולטים בכנפיו. בעונת הכלולות ,באביב, לזכר כיפה וצוארון אפורים תכלכלים, לחיים, גרון וגחון ערמוניים, גב חום אפרפר, על שת ירקרק צהבהב, אברות כנף חומות ששוליהן לבנבנים ואברות זנב חומות אפורות עם כתמים לבנים בשולי האברות החיצוניות. עיתים, לקראת סוף החורף נראים פרושים זכרים עם צבעי כלולות גם אצלנו, לזמן קצר, טרם עזבם אותנו לעבר ארצות אירופה.

חברותיות:

הפרושיים הן ציפורים חברותיות הנוטות להתלהק אחרי עונת הקינון. לעיתים רואים מספר מיני פרושיים באותה להקה ובאותם מקבצי לינה. בארץ הם מרובים במיוחד בשדות המצמיחים צמחים ממשפחת המצליבים.

לרוב גודל להקות הפרושים הוא של מספר פרטים עד עשרות, אך לעיתים הן מונות מאות פרטים.

תפוצה בעולם:

תפוצתו משתרעת על פי כל אירופה, למעט אזורי הטונדרה ומתפשטת לקדמת אסיה ולמרכזה וכן לצפון אפריקה. הפרוש דוגר גם בצפון לבנון ומרכזה. אוכלוסית הפרושים המגיעה אלינו מקורה מצפון וממזרח אירופה, וגם ממרכז אסיה.

תפוצה בארץ:

ציפור של נופי חורשות, יערות, מטעים ופארקים. אי לכך נפוצה בכל האזורים שבהם יש מרכיבי נוף אלה.

עונתיות ושכיחות:

הפרושים מגיעים לארץ בסוף אוקטובר. הזכרים נוטשים כבר באמצע פברואר לנדידת האביב. הנקבות שוהות עד סוף מרץ – ראשית אפריל. מנתוני טבוע נראה כי הם נוטים לחזור בכל שנה לאזורי חריפה בהם חרפו בעבר. יש פרושים מעטים שרק חולפים בארץ .

תזונה:.

בקיץ ניזון הפרוש על צמרות עצים מזרעים, פירות, ניצני עלים וכן מבעלי חיים כגון שבלולים, חרקים ותולעים. מחוץ לעונת הקינון, וכן בארץ – מרבה הפרוש לחפש את מזונו על פני הקרקע, בשדות בור ומזרע, לעיתים קרובות יחד עם חוחיות, תפוחיות, ירקונים, גיבתונים ודרורים. הוא מחטט בקרקע ברגליו ומחפש חרקים וזרעים שמנוניים. הוא אוכל גם נבטים ונמלים במעופן.

קינון ודגירה:

לרוב בונים את קיניהם על עצים ושיחים. לקן דמות סלסילה שטוחה. הוא בנוי היטב ומרופד בחומר עדין. הנקבה היא הבונה והזכר מלווה אותה. בתטולה לרוב 4-6 ביצים . הנקבה דוגרת 12-16 יום והזכר מאכיל אותה. הגוזלים בוקעים סומים עוטי פלומה דלילה, לועם אדום ושוליו צהובים. שני ההורים מאכילים. הם מאכילים את גוזליהם בחרקים ובחסרי חוליות אחרים. כפי שצוין – הפרושים אינם מקננים בישראל.

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

2. מידע ובולים של הפרוש המצוי: http://my.ort.org.il/holon/birds/bl1.html

3. סוגי הפרושיים: http://www.arthurgrosset.com/europebirds/chaffinch.html

4. הפרושיים בויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D

5. דף מידע: http://www.jbo.org.il/Birds%20ofthe%20month/chaffinch12%2007.htm

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ

shlompof@netvision.net.il

תודות על הסיוע בליקוט החומר לדורון להב.

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

30/03/2007