סלעית אירופית

מקור השם העברי, שניתן לה על ידי הזואולוג ישראל אהרוני, נובע מאזורי הפעילות והקינון שלה -  רגבים, סלעים וטרשים ומתפוצתה על פני רוב שטחה של אירופה. שמעון בודנהימר כינה אותה בשם סלעית אפורה על שום גבה האפור.
פירוש שמה הלטיני Oenanthe הוא 'הופעת הגפן' משום שהיא מגיעה באביב ליוון ולסביבתה -  עם הנץ הגפנים. שמה האנגלי מורכב משתי מילים סקסוניות wheat  שפירושו לבן וtear שפירושו זנב- כלומר 'לבן זנב'. שם זה מצביע על מאפיין בולט של הסלעיות שהוא זנבן השחור לבן. גם פירוש שמה הערבי אבלק- הוא 'שחור לבן'. פירוש שמה הצרפתי הוא 'רודפת הרגבים' על שום מקום חיותה והתנהגותה.

הסוג סלעית Oenanthe. השייך למשפחת הקיכליים*, מונה 21 מינים ו 32 תת מינים. בארץ נמצאים 15 מינים של הסלעית והם:
ערבות, אירופית, שיחים (נדירה), קפריסאית (נדירה), קיץ, מדבר, חורף, חלודת-זנב (נדירה), חלודת-שת (נדירה), לבנת-כנף, נזירה, שחורת-בטן, ושחורה (נדירה). כמו כן שני מינים איראניים נדירים – המזרחית, וזהובת זנב.

התפוצה הרחבה מאד של הסלעיות בכלל ושל הסלעית האירופית בפרט יצרה מצב של תת מינים רבים, שמומחים מסוימים מגדירים אותם כמינים ולכן בספרים שונים תמצא סיסטמטיקה שונה. תת המינים המצוינים כאן הם על פי ספרו של הדורם שיריחי The Birds of Israel. 
הסלעית האירופית מונה 4 תת מינים:

O. o. oenanthe שכיחה בארץ בתקופת הנדידה. חורפת באפריקה. מקייצת בחרמון.

O. o. leucorhoa אוכלוסיה גרינלנדית וקנדית החורפת באפריקה לאחר חציית האוקיאנוס האטלנטי. לא מצויה בארץ.

O. o. libanotica מין שתפוצתו דרומית יותר. שכיחה בארץ בתקופת הנדידה. חורפת באפריקה. מקייצת בחרמון.

O. o. seebohme בעלת הגרון השחור -נפוצה בצפון מערב אפריקה ולא מצויה בארץ.

סימני זיהוי: גודלה כגודל הדרור. אורכה 14.5-15.5 ס"מ,  ומשקלה 33-18 ג'. ניכרת בעל שת לבן ובזנב לבן שבקצהו ובמרכזו עד מחציתו – פס שחור היוצר צורה של הסימן פלוס, או קמץ, המאפיין הן את הזכרים והן את הנקבות.
בעונת האביב - קודקודו, עורפו וגבו של הזכר אפורים. כתם שחור נמשך מבסיס המקור ועד מעבר לעין. כנפיו שחורות, חזהו ופלג גופו התחתון צהבהב-כתמתם. הנקבה- בכל העונות חומה-אפרפרה בחלקי גופה העליונים וחומה-חולית בגחונה. בעונת הסתיו הופעת הזכר היא חומה אפרפרה והוא דומה לנקבה אך הוא נבדל ממנה בכנפיו השחורות. המקור עדין.

התנהגות: הסלעית היא ציפור פעילה הנעה ממקום למקום בלי הפסקה. תנועתה מורכבת מניתורים על פני הקרקע, וממעוף נמוך, עצירה על סלע קטן ומעוף קצר למקום חדש. נוהגת לעמוד על סלע, שיחים וגדרות ולרטוט בזנבה. הזכרים נוהגים לתפוס נחלות ו"מסמנים" אותם בשירתם.

קינון ודגירה: הקינון והדגירה מתרחשים בחודשים מאי-יוני. הזכרים תופסים נחלה גדולה ההולכת ומצטמצמת בהגיע לאזור זכרים נוספים בתהליך של איומים, טכסים ואף בקרבות ממש. הנקבה מצטרפת אל הזכר ואוספת חומרי קינון ומניחה אותם בחור שבסלע אותו בחר הזכר.לעיתים הקינים נמצאים במקומות כלל לא צפויים כגון מחילות ארנבונים, אדני מסילת ברזל ובתוך מכונות נטושות. הקן בצורת גביע לא שזור של עלים, זרדים, אזוב, נוצות ושערות. בתטולה 4-8 ביצים. הדגירה נמשכת 11-15 ימים.
תוחלת החיים הארוכה ביותר שנצפתה בטבע הייתה שבע שנים.

מידע מעניין  - נדידה: כל הסלעיות האירופאיות חורפות במרכז אפריקה.  125 מיליון סלעיות אירופאיות נודדות בסתיו ממערב אירופה דרומה, חוצות את מדבר סהרה ועד לסוואנות של אפריקה הטרופית ועושות דרך זו בחזרה באביב. גם אלה שמקייצות בצפון אסיה שיכלו, על פי ההיגיון, לחרוף בדרום אסיה – נודדות לאפריקה.  הסלעיות שמקייצות בגרינלנד ובצפון יבשת אמריקה – בגרינלנד ולאלסקה, מתת מין   leucorhoaאף הן חורפות בסוואנות האפריקאיות. הן מתחלקות ל-2 אוכלוסיות: המערבית שכוללת את מערב קנדה ואלסקה, שנודדת לאפריקה דרך אסיה והאוכלוסייה המזרחית שחוצה את האוקיאנוס האטלנטי – וכך נודדת אוכלוסיה זו כ-  13,000 ק"מ לכל כיוון – זהו הטווח הארוך ביותר של נדידה בציפורי השיר.

 כתבה על נדידת הסלעית האירופית

עוד משפחת הקיכליים

אתרים נוספים מקורות המידע:
ספרים וכתבי עת בעברית:
1. היינצל ה., פיטר, ר., פרסלאו ג'. (1975). הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד. ת"א
2. מויאל, ח. (2004). לקסיקון שמות החולייתנים בישראל. הוצאת טבע הדברים, הרצלייה.
5.  מולארני,ק.,סוונסון,ל.,צטרסטרום ד., וגרנט,פ.ג'. (2003). הציפורים המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקבוץ המאוחד, ת"א
6.  ענבר, ר. (1977). מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף, נתניה.
7.  פז ע. (1986).עורך עזריה, א. האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות כרך 6,  הוצאת  משרד הביטחון, ת"א.

מקורות באנגלית:
1. Cramp, S& Simmons, k.E.L. (1977-8). Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, , Oxford University Press.
2. Hadoram, S.(1966). The Birds of Israel. Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat
3. Del Hoyo, j.,Elliott, a., Saragatal, J.,& Christie, D (2005)
Handbook of the Birds of the World, Vol 13. .Published by Lynx Edicions, Barcelona.

אתרי אינטרנט ומידע בעל פה:
בויקיפדיה Northern Wheatear

ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט החומר ובעריכתו לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.