זרזיר הארבה

מקור השם – זרזיר

הזרזיר מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד, ... זרזיר מתנים או תיש... משלי ל', לא.

במובן של בעל מותנים והוא זריז ומהיר מאוד (הזרזיר נחשב למהיר בציפורי אירופה מהירותו מגעת עד ל80 קמ"ש). בלשון חכמינו הוא עוף המופיע מספר פעמים במקורות:

 ... לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו... (בבלי, בבא קמא צ"ב, ב'), גם ב(חולין ס"ה א'). כאן הכוונה לא בן אותו מין למרות הקרבה הזואולוגית אלא נוהג להסתופף לידו ולכן הוא עוף טמא למאכל כעורב. פעם נוספת ...אין שני זרזירים ישנים על דף אחד...(בראשית רבה ע"ה ד').

שמו המדעי  Pastor –פירושו 'הרועה'  ורוד – roseus מכאן שמו בשפות אירופיות. שמו בערבית סמרמר קשור לארבה. אהרוני כינהו זרזיר ורוד ואילו בודנהימר כינהו זרזיר החגבים, השמות העבריים נובעים מצבעו ובעיקר ממזונו.

על משפחת הזרזירים

 משפחת הזרזיריים- Saturnidae – זו קבוצה של ציפורי שיר הקרובה לעורבים. לרוב בני המשפחה ברק מתכתי לנוצות. הזוויגים דומים בצבעיהם אך הזכר לעיתים גדול מעט מהנקבה.  המשפחה מונה 24 סוגים וכ-100 מינים. בארץ נמצאים 3 מינים: זרזיר מצוי, זרזיר ארבה והטריסטרמית. לאחרונה נוספו שני מיני זרזירים פולשים, פליטי תרבות והם  מאינה מצויה, וזרזיר בורמזי.  יש חשש כי האחרונות עשויות לדחוק ציפורים מקומיות.

זרזיר ארבה – סימני זיהוי

אורכו 19 – 22  סנטימטר, משקלו  60-88 גרם, מוטת כנפיים 37-40 סנטימטר. דומה בצורתו ובגודלו לזרזיר מצוי. אך בגופו שולט צבע וורוד עז – בגבו, חזהו ובטנו. יתר חלקי הגוף שחורים עם ברק סגול מבריק. בעורפו ציצת נוצות ארוכות ומעוצבות. לנקבה צבעים דהים יותר ולצעיר צבע חום. צבע המקור משתנה במשך עונות השנה בגווני ורוד שחור וחום כהה. הרגלים צהבהבות חומות. הנקבה דומה לזכר אבל בהירה מעט.

 קולות: קריאות קצרות ונוקשות. שירה מושמעת לרוב תוך כדי הרעדת כנפיים ונשמעת כמקהלה רועשת של צלילים נוקשים ומצייצים.

זרזיר ארבה שר בקישור http://www.youtube.com/watch?v=2DTVGWStkoA

חברותיות: זרזירי הארבה חיים בלהקות. בתקופת הקינון הם מקננים בלהקות ענקיות ממאות קינים ועד אלפים.

תפוצה בעולם:

 התפוצה  אירנו-טורנית מטורקיה וערבות אוקראינה למרכז אסיה.

מפת תפוצת  זרזיר ארבה:

צהוב - אזורי שהיה בקיץ. כחול – אזורי שהיה בחורף

המפה לקוחה מתוך

Handbook of the birds of the world

עונתיות ושכיחות:

זרזיר הארבה חורף בעיקר באזורים יבשים בצפון מערב הודו. בישראל חולף לרוב בנדידת האביב, בחודשים אפריל – מאי, לעיתים בלהקות גדולות. קשור במיוחד לעצי תות שנותנים את פרים בעונה זו. עונת הקינון ותחומי הקינון משתנים בגלל התלות בחרקים ובזמינות ללוכדם. בעניין זה נצפו שינויים מחזוריים של 10 שנים, בגודל האוכלוסיות המקננות בבלקן ובמרכז אירופה.

משך חיים:

אין מידע על הצלחת הרבייה ומשך חיים. ידוע על התכנסויות של טורפים התוקפים את הלהקות בתקופת הקינון.

  מקום חיות:

אזורי ערבות פתוחות העשירים במיני חגבים שונים, בקרבת מים להם זקוקים זרזירי הארבה לשטיפת גופם, לעיתים קרובות, כדי להפטר מחרקים הנדבקים אליהם. אחרי תקופת הקינון נעים זרזירי הארבה לאזורים מגוונים, מחורשים  ועד ישובים עירוניים. לעתים ניתן לראותם באזורים אלו יחד עם עורבים, דררות ודרורים.                                                                

תזונה:

בעונת הרבייה המזון העיקרי הוא חרקים שונים, בעיקר ארבה ומיני חגבים שונים.

לאחר עונת הרבייה המזון מכיל יותר פרות. בחורף המזון כולל חרקים, פרות, זרעים

וצוף. לפעמים הלהקה מתלווה לאנפות הבקר ומלקטות טפילים מהעדרים.

משמשים כמדבירים אקולוגיים של הארבה: ציפור בודדה יכולה לאכול 120 עד

220 חגבי ארבה במהלך יום אחד! רוב הארבה נאסף על הקרקע. לפעמים בעת לקוט ארבה במעוף, מתארגנת להקת הזרזירים כך שחלקה עף מאחורי להקת הארבה וחלקה מקדימה והיא נעה בתנועת סיבוב הנקראית "סיבוב האכלה".   

לצילומים של זרזירי ארבה שאוחזים חגבים במקורם http://www.youtube.com/watch?v=kBjUuUD9PLs

קינון ודגירה:

 הריבוי מתרחש במאי - יולי; העונה קצרה וקשורה באופן הדוק לזמינות מזון, הגידול עלול להפסק וההורים ינטשו אם אספקת מזון נכשלה. הזוג מונוגמי.  הקינון מתרחש במושבות גדולות לעתים של מאה ועד כמה אלפי קינים, הקן נבנה בצורת ספל בין אבנים על מתלול, לעיתים בסדק שבסלע או צוק, בין אבנים על סוללת רכבת או מחצבה, בחור או סדק בבניין. הבניה נעשית במהירות, על ידי שני בני הזוג, מעשבים וזרדים. הריפוד נעשה בעשבים עדינים ונוצות (לעתים קרובות נוצות של זרזירים). בתטולה 3-6 ביצים, בצבע כחול בהיר. הדגירה מתבצעת על ידי שני בני הזוג, ואורכה כ- 15  ימים. ידוע על עופות טורפים ויונקים רבים הנמשכים למושבות הקינון.

 פרטים מיוחדים :

בזמנו, לפני שהדבירו הדברה כימית של חרקים, איכרים עודדו את זרזירי הארבה  לקנן בשדותיהם ע"י התקנת תיבות קינון והנחת מיכלי מים בשדות שאפשרו  לזרזירים לרחוץ את גופם מחרקים שנדבקו לנוצותיהם.

 עוד תמונות

המקורות:

     1. היינצל הרמן, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.5791 הוצ' הקיבוץ המאוחד.

     2. היינצל ה. 1975, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.  הוצאת הקיבוץ המאוחד.

             3. חיים מויאל, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, 2004, הצאת טבע הדברים.

4. מולארני, ק. סוונסון,ל., גרנט,פ., וצטרסטרום,ד. 2003, הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד.

5.ענבר, ר. 1977מדריך לציפורי ארץ ישראל  , הוצאת אחיאסף.

6.  פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות - כרך 6, הוצאת  משרד הביטחון.

7. פלקיס יהודה, הצומח והחי במשנה, תשנ"ג.

8. קוסובסקי, אוצר לשון התלמוד, תשי"ד.

9. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.

10. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

11 Handbook of the Birds of the World, Vol 14  .11 5 , Lynx Edicions 2005, Barcelona

12. http://israelibirdsstamps.yardbirdsil.info/bo3.html

ליקט וערך - אורי גורפיין 

תודות על הסיוע בליקוט ובעריכת החומר לשלומית ליפשיץ ולדורון להב

www.yardbirds.org.il