דוכיפת

 מקור השם העברי: יש סברה שהשם ניתן לה על שם הדו-כיפה שבראשה -  הציצית הכפולה שלה בצללית. בשפה הכורדית נקראת הדוכיפת דו-ניקל שפירושו מקור כפול – על שם אותה צללית. אחד השמות הקדומים של הדוכיפת הוא תרנגולא ברא כלומר תרנגול בר. דיכ-פת פרושו תרנגול בר באחת מהשפות ההודיות.
הדוכיפת היא הציפור היחידה ממשפחת הדוכיפתיים שחיה בארץ-ישראל.   נהוג לחשוב שהדוכיפת מהווה חוליות מעבר בין הכחלאיים (אליהם שייכים השרקרק והכחל)  לבין ציפורי השיר, שכן ביציה לא עגולות ולבנות כביצי הכלאים אלא אליפטית וצבעוניות  כמו ביציהן של ציפורי השיר. לעומת זאת  גוזליה הם בעלי פלומה, כמו גוזלי הכחלאים ולא עירומים כגוזלי ציפורי השיר. גם מבנה הרגל של הדוכיפת הוא כמבנה הרגל של ציפורי השיר.

סימני זיהוי והתנהגות: הדוכיפת עוף הבולט בצבעיו ובצורתו. צבע גוף הדוכיפת חום ורדרד, הזנב והכנפיים מפוספסים בשחור ולבן, על ראשה של הדוכיפת ציצת נוצות, שצבען כצבע הגוף ובקצותיהן נקודה שחורה. הציצית המתקפלת ונפרשת לסירוגין ומשמשת לתקשורת בין הפרטים השונים. אורך הגוף כ 28 ס"מ, אורך הכנף כ 14.8 ס"מ, מוטת הכנפיים כ 44 ס"מ ומשקלה בין 46 ל 70 גרם. המקור עדין , ארוך וכפוף מעט בקיצו, ארכו כ 51  מ"מ – ארוך יותר מרוחב הראש.  אין הבדל חיצוני בולט בין זכר לנקבה אם כי צבעי השחור לבן של הזכר יותר בולטים והוא מעט גדול מהנקבה.
הדוכיפת היא ציפור טריטוריאלית, החיה לרוב ביחידות או בזוגות. היא מרבה ללכת על הארץ ולהניע את ראשה, כמו יונה. תוך כדי הליכה הא מנקרת מידי פעם באדמה. במעוף תנועות כנפיה אינן קצובות אלא מתגברות ונחלשות לסירוגין והיא לא מגביהה לעוף, מעופה נראה קליל ומהוסס, כמו מעוף של פרפר גדול. זקירת הציצית מתרחשת בזמן חיזור וגם בזמן סכנה. בזמן סכנה משמיעות הדוכיפת גם קולות נשיפה.  באביב מרבה הזכר להשמיע קריאה טריטוריאלית אופיינית, שהיא חזרה שוב ושוב על ה'מילה' 'הוּדהוּדהוּד', המושמעת בקול עמום. על שם הקול הזה שמה של הדוכיפת בערבית - הוּדהוּד. לנקבה קול שונה, הנשמע כקול גרוד מתכת מהיר.

מפת תפוצה של דוכיפת

לקוח מתוך הקישור.  מפתח צבעים: ירוק כהה : יציבה תת מין אסייתי. ירוק בהיר- יציבה תת מין אפריקאי. 

ירוק זית: יציבה תת  מין מדגסקרי כתום: מקייצת. כחול חורפת

קינון ודגירה: החיזור מתחיל בדרך כלל במהלך חודש מרץ. הזכר מתחיל להשמיע את קריאתו הטריטוריאלית תוך עמידה במקום גבוה, כשראשו מורכן וציציתו פרושה. תוך כדי  שזוג מחפש מקומות קינון, מסתובב הזכר סביב הנקבה בכנפיים פרושות מעט ואז מאכיל אותה. הקינון הוא בחורים כגון: נקרות בעצים, סדקים בקירות אבן, בחבית זרוקה, בצינור זקוף, בארון נטוש, ובעיקר בעליות גג, מתחת לרעפים. הדוכיפת נוטה לקנן שנה אחר שנה באותו מקום. הקן בנוי מגיבוב של חומרי קינון כגון נוצות, עשבים וכדומה. בתטולה 5-6 ביצים, אליפטיות, מוארכות. קשה להבדיל בין צד חד וצד קד.  שלא כמקנני חורים אחרים, שצבע ביציהם לבן בדרך כלל,  צבע הביצים אפרפר – ירקרק עד חום. שני ההורים מאכילים את הגוזלים מרגע בקיעתם. הגוזלים פוערים פה אדום ומבקשים אוכל, וגם בכך דומה הדוכיפת לציפורי השיר.  אם הורה חושד שיש אויב בקרבת הקן הוא ימתין זמן רב מאד ולא ייכנס עד שיסתלק האויב. אם הגוזלים מרגישים מאוימים הם משמיעים קול לחש ומתיזים נוזל מסריח ביותר מבלוטות שייעודן להפריש שומן לשימון הנוצות. תוך כדי כך הם גם מקיאים מזון מעוכל למחצה שמוסיף לצחנה. גם אצל הנקבה הופכת בלוטת השומן, בתקופת הקינון,  לבלוטת ריח שמדיפה ריח דוחה, אותו היא מושחת על הקן ועל הביצים לשם הגנה. הלשלשת שמצטברת בקן מוסיפה אף היא לסרחון של קן הדוכיפת  ואכן חתולים וטורפים אחרים נמנעים מלהתקיף את קן הדוכיפת. הנקבה דוגרת לבדה, מהטלת הביצה הראשונה במשך – 17-19 יום. הגוזלים בוקעים סומים אך עוטי פלומה אפרפרה על חלק גופם העליון. הגוזלים שוהים בקן 22-24 יום. ישנם מקרים בהם יש  שני מחזורי קינון בשנה.

מידע מיוחד: הדוכיפת נחשבת אחד העופות הטמאים בתנ"ך: "ואת החסידה, האנפה למינה ואת הדוכיפת" (ויקרא י"א, 19). ברפואה האלילית האמינו כי כל אחד מחלקיה עשוי  להביא מרפא ומזור. למשל לב הדוכיפת במלח הודי יזרז לידה של אישה, השרית ריאותיה במים מרים גורמת לאבדן כוח הגברא, נגד נשיכת כלב יש להשרות את לשון הדוכיפת במי ורדים למשך חמישה ימים. הפלחים והבדואים מאמינים כי חלקים מגופה משמשים סגולה לאהבה בין גבר לאישה.

דוכיפת

צילום: אבי בלומן

נאום הדוכיפת:
תודה שבחרתם בי. אני מודה לכולם, ובמיוחד לחברי מעגן מיכאל, ערש הצפרות. יש לי גם זיכרון היסטורי של אבות אבותי שקיננו לפני שנים בין קירות צריף גן ב'. תשאלו את "לתי"  הגננת, היא אפרת בירן חובבת הטבע! אבל לא בגלל זה התקשרתי. אני עדיין נרגשת  מהמפגש עם  נשיאים וחשובים, ויוסי לשם  בראשם. בכל מהדורות החדשות הופעתי, ואפילו אצל לונדון וקירשנבאום, אבל כאן עלי להעיר הערה: שיבחו את הצבעים, את התפוצה הרחבה, את היחסים עם שלמה המלך, החכם באדם, אבל שכחו לציין את התועלת שני. אמנם ציינו שאני אוכלת חרקים, אותם אני עודרת במקורי העשוי לדבר. אבל שכחו לציין שאני מתמחה בערצבים, (אותו "כלב מים" הנובר בגינות ובדשאים). קצת השמיצו אותי  בכתר אוליגרכי אותו אני נושאת בעיקר בגינות העשירון העליון, ושכחו לציין שערצבים חיים גם באדמות לחות אחרות, כגון  גדות בריכות הדגים, אצלכם, למשל!
כך או אחרת, תועלת מרובה אני מביאה בשטחים המושקים, ואנא אל תשכחו זאת, כאשר אתם מונים את מעלותי!! ושוב תודה שבחרתם בי!
ראינה ושמעה יהודית איילון

עוד סדרת הכחלאיים

 אגדה על המלך שלמה, הדוכיפת ומלכת שבא

אגדה ערבית על דוכיפת 

 מידע נוסף  על הדוכיפת

סרטי יוטיוב על הדוכיפת:

דוכיפת מאכילה פרחונים. צולם על ידי עמיר בלבן

https://youtu.be/O_qaULa6cBs

שלוש דוכיפת בדשא. עמיר בלבן 

https://www.youtube.com/watch?v=fERoYWzEuf8

דוכיפת מאכילה גוזל

 https://www.youtube.com/watch?v=7hlzeCmsZp4

דוכיפת מוציאה זחל מהאדמה

https://www.youtube.com/watch?v=OkUhZCcdjso

דוכיפת מחפשת, מוצאת, הורגת, בולעת. צילמה רותי סלוצקי

דוכיפת עושה אמבטית חול

https://www.youtube.com/watch?v=ei4aHPVeamk

 דוכיפת אוכלת ואז עושה אמבטית חול 

https://www.youtube.com/watch?v=k9Qty48-mWk

דוכיפת שרה. וידאו-  רות שולר

https://youtu.be/dwk5B7gVMW0?t=7

דוכיפת מחפשת מזון . וידאו של רותי שולר

https://youtu.be/lFsKL3f8iJQ

דוכיפת מחפשות מזון על הדשא ומוצאות! מאת סבטלנה ויפולזוב 

https://www.youtube.com/watch?v=Hn3A1Lv6n7E

מקורות מידע ואתרים נוספים:
1. פז, עוזי. (1986) האנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 6 הוצ' משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.
2. מויאל, חיים. (2004) לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצא' טבע הדברים, הרצלייה.
3. אתר מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1051.
7. הדוכיפת בויקפדיה
8. אוסף קישורים בנושא הדוכיפת: http://www.orianit.edu-negev.gov.il/birds/links/search.asp?catid=16
9. בחירת הדוכיפת לציפור הלאומית באתר YNET
 10 על סגולותיה של הדוכיפת (אל תנסו בבית) מאת הרב חיים פוקס

11. הנחיות לבנית תיבת קינון לדוכיפת

12. מצגת של נינו על דוכיפת ופרחון

13. אגדת הדוכיפת מתוך כתבי ביאליק

14. מצגת צילומים של דובי קלעי על הדוכיפת

15. חמשירי דוכיפת  מאת יהודה כסיף

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ
shlompof@netvision.net.il
תודות על הסיוע בליקוט החומר לדורון להב.