נחליאלי צהוב

שמו המדעי motator - תנועה,  cillus – קטן "מתנועע קטן"  flava – צהוב  "מתנועע קטן צהוב"  מכאן שמו האנגלי והעברי  הספרדים נתנו לו את השם "נחליאלי המכלאות" בגין היותו מתלווה לצאן וניזון מהחרקים שעל גבם.

המין מונה 17 תת מינים, בארץ נצפו 12 תת מינים.   

  M. f. flavissima 1         2 M. f. thunbergi           3.  M. f. flava       4.  M. f. iberiae

5. cinereocapilla  M. f.  6. M. f. pygmaea           7.  M. f. feldegg   8. M. f. lutea

9.  M. f. beema             10. M. f. melanogrisea   11. M. f. plexa    12. M. f. tschtschensis

13. M. f. angarensis     14. M. f. leucocephala   15. M. f. taivana  16. M. f. macronyx

17. M. f. simillima                                                                                                                                        

סימני זיהוי:

דומה לנחליאלי הלבן אך קטן ממנו, זנבו קצר משאר הנחליאלים. אורכו 16.5 ס"מ משקל הזכר 12.3-26.4 גרם משקל הנקבה 11.2-22.6גרם. גיוון רב בצבעים שתלוי בעונה ובאזור המחיה. גווני נוצות זכר תת המין הראשי בתקופת הרבייה: המצח כחול אפור עד לעורפו, לעתים קרובות פס האוזן במקצת הכהה יותר, פס הגבה הלבן צר וארוך מבסיס המקור עד לעורף, פס העין כהה. פס שפם דק לבן. הגרון צהוב בהיר. חלקי הגוף העליונים בגוון ירקרק – חום זיתי. הכנפיים חומות שחורות. הזנב חום שחרחר, השולים בגוון זיתי, הרגלים אפורות שחורות. גוון נוצות הנקבה בתקופת הרבייה עמום יותר, גווני הראש או הלחיים אפורים חומים וכיפת הראש חומה. חלקי הגוף העליונים פחות צהובים.

גווני צבעי הזכרים של תת מינים משתנים. בעיקר צבעי הראש בתקופת הרבייה. את הנקבות הלא בוגרות קשה לעתים לשייך לתת המין.

.

תפוצה בעולם:

תפוצתו כלל טרנס פלי ארקטית עם חדירה לצפון מערב אמריקה. נודד לאפריקה אסיה עד אוסטרליה.

מפת תפוצת  נחליאלי צהוב:

ירוק - אזורי קבע. צהוב - אזורי שהיה בקיץ. כחול – אזורי שהיה בחורף

המפה לקוחה מתוך

Handbook of the birds of the world

סרטון וידאו של נחליאלי צהוב. צילמה רותי שולר 

סרטון המראה נחליאלים צהובים אוכלים במהלך נדידה מאת סבטלנה ויפולזוב

תפוצתו בארץ:

1. M. f. feldegg מצוי בשפע בזמן הנדידה. היחיד שדוגר בארץ. . f. flava .2 M מצוי בשפע בזמן הנדידה, נדיר מאוד בחורף.

3.M. f.  bema שכיח מאוד בתקופת הנדידה. 4.M. f. thunbergi  עובר אורח שכיח.

5. M. f. lutea  עובר אורח נדיר באזור אילת. 6.M. f. cinereocapilla  חולף נדיר מאוד באביב.

M. f. pygmaea נדיר.

M. f. leucocephala  נדיר באביב.

M. f. melanogrisea לא שכיח באביב.

M. f. flavissima נדיר.

M. f. iberiae נדיר באביב.

  M. f. simillima  נדיר באביב.

אזורי מחיה:

מגוון של בתי גידול לחים או רטובים עם צמחייה נמוכה. מכרי דשא לחים. שדות מרעה לחים, אגני ביוב וביצות. ערבות וטונדרה עשבונית. קרחות יער גדולות באזורים הצפוניים. שלא בעונת הרבייה עונה משתמשת באותם בתי הגידול במיוחד בשדות ואדמות מרעה טחובים, גם בשדות מעובדים,קני סוף וצמחייה גבוהה דומה.
רוב תת המינים מחפשים מזון בעיקר בשדות מרעה לח או בשטח פתוח יחסית וחשוף בגדות נהרות. אגמים ומקווי מים אחרים, גם בגידולי מרעה ודגנים יבשים. לעתים קרובות ניזונים בקרבת עדרי בקר ויונקים גדולים, במיוחד בתקופת ההגירה שאינה עונת רבייה  ישנם הבדלים מסוימים בהעדפות בתי גידול בין תת המינים, M. f. feldegg  למשל, מעדיפים ביצות ומקומות לחים דומים, שולי נהרות הזורמים במהירות . ואילו תת המין הראשי . f. flava M מעדיף בבתי גידול יבשים יותר עם ​​שדות מרעה בעיקר משפלה עד לרום של 1000 מ'. אבל בקווקז באופן מקומי עד 2500 נצפה בהודו  3,600-4,500.

תזונה:

דיאטה הכוללת מגוון רחב של חסרי חוליות יבשתיים וימיים גם חומר צמחי, בעיקר זרעים. חסרי חוליות נע בין זבובים קטנים. חרקים חיפושיות, חגבים, פרפרים. טרמיטים, מקקים  ונמלים  לסרטנים.
הליקוט נעשה מעל פני הקרקע או מהמים תוך כדי הליכה לעיתים מרים תוך כדי ריצה, מעופף במעוף קצר כדי לתפוס חרקים באוויר, מעל מים או מצמחייה. לעתים קרובות מצטרף לבעלי חיים ביתיים, בעיקר בקר  בקיץ וחורף,

כדי ללכוד  חרקים הנמשכים על ידי בעלי החיים. מנצל את  פרוק גלליהם על ידי פעילות המרעה שלהם. לעתים קרובות בלהקות קטנות או גדולות מאוד מחוץ לעונת רבייה.  לעתים קרובות מגן על טריטוריה האכלה במשך החורף גם להקות קטנות עושות זאת.

קינון ודגירה:

תקופת הרבייה אפריל אוגוסט, משתנה עם קווי רוחב; 1-2 מחזורי קינון. הזכר מונוגאמי; יחיד וטריטוריאלי. הקן נבנה בעיקר על ידי נקבה, בצורת כוס הבנוי מעשבים ומרופד בשיער, מונח על או קרוב לקרקע בשקע רדוד. בתטולה  4-6 ביצים. הדגירה מתבצעת על ידי שני בני הזוג, חלקן של הנקבות גדול יותר. תקופת הדגירה 11-13ימים. האפרוחים מוזנים על ידי שני ההורים במשך 10-14 ימים. הגוזלים נשארים עם הורים למשך מספר שבועות.  לפעמים הקינים נפגעים מטפילות הקוקייה האירופית. בדרום צרפת נצפו מבוגרים מאכילים  גוזלים של עפרוני מצויץ.   

פרטים מיוחדים:

נחליאלי עם שפע מופעי צבע. בזמן הנדידה להקות תת מינים מעורבים אחד בשני

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. היינצל, ה. פיטר, ר. פרסלאו, ג'. (1975) הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

2. ענבר, ר. (1977) מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.

3. פז, עוזי. (1986) האנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 6 הוצ' משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.

4. חיים מויאל,2004 לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצאת לאור

5. Cramp, S. and Simmons, k.E.L(1977-8). Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, Oxford University Press.

6. Hadoram, S.(1996) The Birds of Israel.  Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

7. Handbook of the Birds of the World (2005), Vol 9, Lynx Edicions, Barcelona

8. נחליאלים ובולים:  http://israelibirdsstamps.yardbirdsil.info/ax11.html

                       Ax14 עד ax11    "

ליקט וערך - אורי גורפיין 

תודות על הסיוע בליקוט החומר ובעריכתו לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.

www.yardbirds.org.il המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית