עורבני שחור-כיפה

מקור השם ופירושו: שמו העברי מבליט את העובדה שהוא בן למשפחת העורביים, אך הוא שונה במידה ניכרת משאר בני המשפחה המוכרים בישראל.
פירוש השם המדעי Garrulus הוא "צווחן" או "פטפטן"; שם המין מורכב משילוב של שתי מילים לטיניות: glandus   הוא בלוט ואילו arius  משמעו "של", במובן שייכות. השם המדעי המלא הוא אפוא: "הצווחן של בלוטי האלון" והוא מבטא את מקום חיותו (ר' גם סעיף: תזונה). פירוש השם האנגלי הוא "שמח" וזאת בשל צבעיו העליזים, ובעיקר בשל התנהגותו. שם זה הפך לכינוי של רעשן ופוחח.

 סרטונים המראים את הקשר שבין העורבני לעצי אלון

סימני זיהוי בולטים: עוף בגודל בינוני שלו כתם תכול בכנף, המתבלט במיוחד בעת המעוף. לכתם זה מצטרפים גם כתמים לבנים ושחורים באברות האמה, וכן ניגוד בולט בין על-השת הלבן והזנב השחור.

תיאור: הגוף מוצק. אורך הבוגר 35.4-32.5 ס"מ, משקל 191-160 גרם, ומוטת כנפיים 58-52 ס"מ. המקור חזק ומאונקל בקצהו. האצבעות ארוכות וחזקות. מבנה הרגל מותאם ללפיתה ולתנועות ניתור זריזות בין הענפים. הכנף קצרה, רחבה, והקצה שלה מעוגל. הזנב ארוך (כ- 13.5 ס"מ) וקצהו רבוע.
לרוב נוצות הגוף - הן בחלקי הגוף העליונים והן בגחון, גוון בז'-ורדרד. כיפת הראש שחורה ומפוספסת מעט. הנוצות של הכיפה עשויות להזדקר בכעין ציצה קטנה במצבים שונים של התנהגות. בפנים בולט פס שפם שחור. אברות היד שחורות והזנב שחור. (ר' לעיל: סימני זיהוי בולטים).
אין הבדלים בצבעי הניצוי בין הזכר לנקבה ובין עונות השנה.

משך החיים: הגיל המרבי של פרט מטובע שנמצא בטבע היה 16 שנים ו- 11 חודשים.

חברותיות: העורבני, כרוב בני משפחתו, חי בחלק מימות השנה בזוגות מונוגאמיים טריטוריאליים. מפריחת הגוזלים מהקן, בראשית הקיץ, ועד סוף הסתיו, עת מתפזרים הצעירים מנחלות הוריהם, העורבנים חיים במסגרת משפחתית ובה 6-3 פרטים. חלק מהאוכלוסייה, בעיקר צעירים, מתלהקת בחורף.

התנהגות: במקומות יישוב עשוי העורבני להתרגל לנוכחות האדם, ואז הוא מאפשר להתקרב אליו עד לטווח קרוב למדיי. בחורש ובשטחים הטבעיים - העורבני הנו עוף זהיר. כשהוא חש בהפרעה או בסכנה כלשהי הוא מנתר בזריזות בין הענפים ונוטה להיעלם בסבך. כשהוא עובר מעץ לעץ הוא לרוב מנתר תחילה מענף לענף, עד לענפים הגבוהים, ואז גולש מהם אל היעד. על פני הקרקע הוא מנתר. מעופו - מעוף חתירה כבד ומסורבל, בקו ישר.
לעורבני קול צריחה אופייני דו הברתי, עם דגש על התו הראשון. לעתים הוא קורא כעורב ולרוב אינו שר ממש, אם כי הוא עשוי לסלסל בקולו שירה חרישית במשך זמן רב למדיי. העורבני שומר קשר עם פרטים אחרים בני מינו בקולות רעשניים, ומכאן גם שמו המדעי. בעונת הקינון הוא שקט יחסית. העורבני מסוגל לחקות קולות של ציפורים אחרות ואף רעשים אחרים, כקולו של החיוויאי, יללת חתול, בכי של ילד או חריקת דלת. העורבני נוהג להצטרף להתגודדות של ציפורים אחרות סביב תנשמת, חתול, נחש או טורף אחר ולצרוח בקולו הרם. באיום על ציפורים אחרות הוא סומר את נוצות גופו, אך לא את נוצות ראשו. בעת סכנה מסתמרות גם נוצות הראש; הוא משמיע אז קולות אזהרה ומנענע את גופו מצד לצד ומעלה ומטה, תוך נטיות גוף חדות כלפי גורם הסכנה.

                                                                         מפת תפוצה

                                                נלקח מהקישור: https://goo.gl/2up4kJ

קינון ודגירה: עונת הקינון מתחילה לרוב במחצית השנייה של חודש פברואר ונמשכת עד סוף יולי. בגליל ובמורדות החרמון עונת הקינון מתחילה רק בראשית חודש מרס. במשך עונת הקינון העורבני משלים מחזור קינון אחד.
הקן נבנה על ענפים דקים בחלקו העליון של העץ. שני בני הזוג בונים את הקן; הם מניחים בבסיסו ענפים אותם הם תולשים מעצים ומשיחים. במרכזו של הקן הם מעצבים גומה הנוצרת לרוב מעצם הישיבה בקן ומתנועות דחיסה המתבצעות באמצעות הבטן והרגליים. בני הזוג מוסיפים על בסיס זה ריפוד ובו שורשים שחפרו ותלשו מהקרקע, חבלים, קרעי בד וחלקי ספוג. לקן המושלם צורה של סלסילה גדולה ושטוחה למדיי. קוטר הקן כ- 20 ס"מ וגובהו כ- 9 ס"מ. משך בנייתו כשבועיים-שלושה, אך בני הזוג מסוגלים להשלים את קני המילואים תוך 5-3 ימים בלבד.
בתטולה 6-2 ביצים, לרוב 4. לקליפת הביצה צבע ירקרק-טורקיז והיא מנומרת בנקודות שחורות וחומות בגוונים שונים. הדגירה מתחילה לרוב מן הביצה השנייה או השלישית. הנקבה היא הדוגרת רוב הזמן, והזכר מאכיל אותה. הוא משתתף רק לעתים רחוקות בדגירה. משך הדגירה 17-16 ימים. הבקיעה היא א-סינכרונית. הגוזלים בוקעים סומים ועירומים. לועם אדום ושוליו ורודים-לבנים. הנקבה ממשיכה לחמם את הגוזלים במשך 15-12 ימים. בשלב זה הזכר מאכיל הן את הנקבה והן את הגוזלים. לאחר מכן שני ההורים מאכילים אותם. הגוזלים פורחים מהקן בהיותם כבני 20-19 ימים.
רק בכשליש מהקנים הגוזלים מגיעים לכלל פריחה. עורב אפור הוא, כנראה, אויבם העיקרי. רבות גם ההפרעות התוך מיניות, וידועים גם מקרים של קניבליזם, כאשר עורבנים אחרים פגעו בביצים או בגוזלים. זו הסיבה שאפשר לראות בניית קני מילואים גם במאי ובתחילת יוני. במקרים אלה מרבים העורבנים ליטול חומרי בנייה מהקן שלא הצליח.
המסגרת המשפחתית נשמרת עד לחורף, וכך אפשר לראות בסוף הקיץ ובמשך הסתיו משפחות המונות 4 - 6 עורבנים המשוטטים יחדיו בתחומי הנחלה.

פרטים מיוחדים: ציפורי השיר מכירות את העורבני בתור מי שחומס את קניהן והן מרבות להתגודד סביבו. יש המייחסים את הירידה במספר החוחיות מאז שנות ה - 60 להתפשטותו של העורבני

העורבני - נפוץ בחורשות אלונים אוכל את בלוטי האלון ומפיץ אותם. סרט בנושא 15 דק בקישור

העורבני והאדם: עורבני שגדל בשבי נוהג ללקט גם חפצים נוצצים, להסתירם ולכסותם. העורבני החקיין יודע לחקות את הצליל האלקטרוני של פתיחת מנעול המכונית ובשבי הוא אף מסוגל ללמוד מילים אחדות.

למעלה: עורבני טורף גוזל חטפית. צילם משה כהן , קבוץ נגה

למטה: עורבני על שרשרת בוטנים. צילום: עמיר בלבן

צילום נדיר של עורבני לבקן. צילם: אורי קדמון

כתבה מתוך ידיעות אחרונות על עורבני חקיין

וידאו  https://youtu.be/bJVkPHqbjPQ  עורבני אוכל מזונות שונים" חלזון, בלוט, פקאן, פגר ציפור ועוד מאת סבטלנה

 וידאו:  https://youtu.be/WR3dUEgzqZs עורבני עם חומר קינון במקור ומטמין משהו לא ברור בקרקע. מאת סבטלנה

מקורות מידע:
1. פז,עוזי, 2000, תקליטור "העופות בישראל"  בהוצאת סי די מדיה וטבע הדברים.
2. פז, עוזי, 1986,  האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.
3. מידע על העורבני וקולות העורבני: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1095&

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ
shlompof@netvision.net.il
תודות על הסיוע בליקוט החומר להדס כץ שדה חן ולדורון להב.