חנקן נובי

  שמו המדעי lanius - טובח, קורע לגזרים  nubicus – נובי-  "טובח נובי". השם "חנקן" ניתן לבני המין ע"י מנדלי מוכר ספרים משמו האנגלי והגרמני "החונק". שמו של החנקן הנובי באנגלית, ספרדית, צרפתית וגרמנית "חנקן המסכה" בגין צבעי פניו וצורתם. במקורותינו  מופיע החנקן .... אמר רב יהודה צרדא שרי ברדא אסירי... חולין סב,ע"ב.

משפחת החנקניים מונה שלושה סוגים, 31 מינים ו 99 תת מינים.

בארץ נצפים 6 מינים כולם בני המין Lanius

1.    חנקן אדום-גב Lanius collurio

2.    חנקן ערבות Lanius isabellinus

3.    חנקן שחור-מצח Lanius minor

4.    חנקן דרומי Lanius meridionalis

5.    חנקן אדום ראש Lanius senator

6.    חנקן נובי Lanius nubicus

סימני זיהוי:

חנקן קטן למדי, בעל מקור קטן וזנב צר מאוד וארוך. אורכו 17-18.5 ס"מ, משקלו 14.5-30 ג'. (בדרך כלל 20-23 ג'). לזכר יש מצח לבן ופס גבה המתמשך עד לאחורי העין ובולט כמו כתר. כיפת הראש, פס העין, העורף, חלקי הכנף העליונים והזנב צבועים בשחור מבריק. סוככות השכמה לבנות וכן שתי הנוצות החיצוניות של

סוככות העל זנב. הגרון, צידי העורף והגחון כתומים לבנים, בניגוד לחזה והצלעות שצבעם חום או חום כהה. המקור שחור, הרגליים שחורות או חומות כהות. הנקבה דומה לזכר אך בגוונים עמומים יותר.

הצבע השחור שלה כהה ולא מבריק, כך גם גווני החום והכתום בחזה והגחון.

צילומים של חנקן נובי

תפוצה בעולם:

תפוצתו מזרח ים תיכונית. מקדמת חצי האי הבלקני לאסיה הקטנה, דרום הלבנט כולל קפריסין. נצפה בעירק, אירן דרום טורקמניסטן, וצפון אפגניסטן . שלא בתקופת הרבייה, בחורף, נמצא בערב הסעודית ודרום מערב הסהרה.

מפת תפוצת  של חנקן נובי:

צהוב - אזורי שהיה בקיץ. כחול – אזורי שהיה בחורף.

המפה לקוחה מתוך

Handbook of the birds of the world

תפוצתו בארץ:

בארץ הוא מקייץ שכיח וחולף נפוץ. הפרטים החולפים נצפים בישראל מאמצע אוגוסט עד לסוף אוקטובר. הפרטים המקייצים הדוגרים מגיעים באפריל. הקינון באזורים הקרובים לים התיכון.

אזורי מחיה:

בעיקר חורש טבעי פתוח עם שיחים וקרחות יער, מעדיף עצים בודדים וגדולים. הקינון במגוון של עצים נשירים, מחטניים ויערות מעורבים. נעדר בדרך כלל משטחים פתוחים או מקרבת מגורי אדם, אבל מתרחש לעיתים באדמות מעובדות עם עצים עתיקים, עצי הדר, עצי זית, מטעים, פרדסים, שדות קטנים עם שיחים גבוהים ועצים רבים, כרמים, גנים ומטעי צפצפה ניתן למוצאו גם במדרונות הרים חשופים עד לרום של 1500 מ', למשל בארץ בהר החרמון.

תזונה:

עיקר טרפו חרקים, גם פרוקי רגלים ובעלי חוליות קטנים. מבין החרקים מעדיף: צרצרים, חגבים וחיפושיות

 חרקים אחרים שנצפו כטרף כוללים שפיריות, עשים, פרפרים (כולל זחלים) ונמלים. במהלך יוני יולי צורכים כמויות גדולות של פרוקי רגליים. מגוון בבעלי חוליות קטנות כגון לטאות. דרורים (כולל גוזלים) נלקחים מדי פעם, וכן ציפורים מותשות. המארב לטרף מתבצע תוך ישיבה על ענפים או שיחים בדרך כלל ברום של 3-8 מטר מעל פני קרקע,  משם צולל החנקן לקרקע כדי ללכוד את הטרף. לפעמים תופס חרקים תוך כדי מעוף.

קינון ודגירה:

עונת הקינון מתחילת בין אפריל לאמצע יוני, במרבית האזורים במחצית הראשונה של חודש מאי בגובה פני הים. לאחר מכן מתחילה באזורים הרריים יותר. הזכר מונוגאמי, יחידאי וטריטוריאלי. לפעמים בריכוזים בודדים באופן מקומי בבתי גידול נוחים במיוחד. לפעמים זוגות מקננים במרחקים די קרובים זה לזה.  הקן נבנה על ידי שני בני הזוג, לפעמים הזכר פעיל יותר מהנקבה. הקן בצורת כוס קטנה פתוחה שנבנה בעדינות רבה משורשונים, זרדים, גבעולים וטחב המקושרים ע"י קורי עכביש. הקן מרופד בצמר, חומרי פסולת מעשה ידי אדם ושיער ומעוצב באופן חיצוני עם חזזיות הגורמות לו להיות פחות או יותר מוסווה.

 הקן ממוקם בדרך כלל  ברום של 1 עד 12 מטר מעל פני קרקע, ב"מזלג" של ענפי עץ או על ענף רחב, לעתים בשיח צפוף (לרוב  קוצני). בתטולה 3 – 7 ביצים בגוון קרם חיוור עם כתמים חום צהבהב בצד החד ואפור כהה בצד הקד של הביצה.  הדגירה על ידי נקבה, במשך 14-16 ימים. אפרוחים מוזנים על ידי שני ההורים. לעתים קרובות הנקבה מצלה על הביצים  בחלק החם ביותר של היום. הגוזלים עוזבים את הקן לאחר 18-20 ימים. האפרוחים תלויים במבוגרים ומואכלים לפחות 3-4 שבועות לאחר שעזבו את הקן. לרוב שני מחזורי קינון.

פרטים מיוחדים:

כל האוכלוסייה נודדת. הנדידה העיקרית מתרחשת באוגוסט – ספטמבר בדרך כלל בעירק, ישראל, ערב הסעודית ומצרים. בעת הנדידה מתאספת קבוצה קטנה של חנקנים.

 בישראל נצפו יותר מ - 100 פריטים מדי פעם בימי שיא באתרים מועדפים (לעיתים חמישה פריטים או יותר על שיח אחד, למרות שהזכר מגן בדרך כלל על שטח של דונם אחד), זמנית למספר שעות או ימים בודדים.

קובץ הקול נלקח מאתר Xeno-canto מספר קטלוגי XC134577  

מקורות המידע:

א) היינצל הרמן, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.1975  הוצאת הקיבוץ המאוחד.

ב) ענבר, ר. מדריך לציפורי ארץ ישראל,1977  , הוצאת אחיאסף.

ג) פז עוזי, עופות - כרך 6 "החי והצומח של ארץ ישראל" 1986  , משרד הביטחון.

1. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.

2. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

3. Handbook of the Birds of the World, Vol 14    , Lynx Edicions 2005, Barcelona

4. http://israelibirdsstamps.yardbirdsil.info//az7.html

ליקט וערך - אורי גורפיין 

תודות על הסיוע בליקוט ובעריכת החומר לשלומית ליפשיץ

www.yardbirds.org.il