סיס הרים

הקול הורד מאתר  http://www.xeno-canto.org  מספר קטלוגי XC283739 , הוקלט על ידי Jordi Calvet                                                                                                                                         

 

שמו המדעי melanos  = שחור albus = לבן,  "שחור לבן" בגין ניגוד הצבעים של לבושו. בטנו לבנה על הרקע השחור של שאר גופו. שמו האנגלי "סיס אלפיני", כך גם שמו הגרמני והצרפתי, מכאן נגזר גם שמו העברי. שמו ניתן לו על כי  גידולו במצוקי הרים גבוהים. הספרדים נתנו לו את השם "הסיס הגדול" – שכן הוא הגדול בסיסי האזור. הסיס מוזכר בתנ"ך ...ותר וסיס ועגור שמרו עת באנה... ירמיה ח' ז.

המין סיס הרים מונה עשרה תת מינים. בארץ נמצאים שלושה.

 

1. .melbaA.m   נמצא בארץ

2. A.m.tuneti    נמצא בארץ

A.m.archeri .3 נמצא בארץ

.4 A.m.maximus.

 .5 A.m.africanus

 .6 A.m.marjoriae

7.  A.m.willsi

8.  A.m.nubifuga

9.  A.m.dorabatai

10.  A.m.bameri

 

סימני זיהוי:

סיס גדול ומהיר. כנפיו רחבות וזנבו ממוזלג. אורך גופו 20-22 ס"מ, מוטת כנפיו כ -54 ס"מ ומשקלו כ-80 גר בממוצע. צבע נוצות הגב חום אפרפר. צבע הזנב והכנפיים חום כהה. הגרון והבטן לבנים. צבע פס הצוואר חום אפור. הסיס הוא מבין העופות המהירים בעולם. מעופו אקרובאטי ומגיע למהירות של 200 קמ"ש.

                                                      צילום: רוני לבנה

חברתיות:

סיס ההרים הוא עוף חברותי המגיע בלהקות גדולות ממעון החורף. בדומה לסיס החומות-  נוהג ללקט בחבורות. בסרטון ניתן לראות את ההתנהגות הלהקתית: 

https://www.youtube.com/watch?v=3o7yR_t1cGI

 

מראה הסיס וקולות בסרטון: https://www.youtube.com/watch?v=E6lPZgXTqRg

 

תפוצה בעולם:

ציפור זו נפוצה ומקננת בכל רחבי אירופה, למעט צפונה, וכן בצפון אפריקה ובצפון המזרח התיכון, באזור הטרנס כספי ובהרי מרכז אסיה המערבית. הציפור יציבה בדרום אפריקה, בחופי סעודיה ומערב הודו וחורפת במזרח ובמערב אפריקה. בדרך כלל הקינון מתבצע באזורים גבוהים עד לגובה של 1500 מ'.

באזורי מסוימים נמצאו קינונים מעטים בגבהים שבין 2200-2300 מ'.

 

מפת תפוצת  סיס הרים:

צהוב - אזורי שהיה בקיץ. כחול – אזורי שהיה בחורף. ירוק אזורי שהיה כל השנה

המפה לקוחה מתוך:  Handbook of the birds of the world

 

 

   בית גידול   

לציפור סיס ההרים אזור מחיה במגוון רחב של בתי גידול  שכן היא מחפשת מזון על פני שטחים עצומים. במערב הפלארקטי  ובאזור הים התיכוני הממוזג הסיס  בדרך כלל מצוי בהרים אך לעתים בשפלה. באפריקה ובאסיה הוא מצוי בבית הגדול ערבתי בתת-המדבר  ומשווני בהרים.

 

תפוצתו בארץ:

תת המין A.m.melba חולף בארץ בסתיו בין ספטמבר לנובמבר ובאביב בין מרס – למאי. תת המין A.m.tuneti מקייץ בישראל מסוף פברואר עד ליולי בצפון ומרכז הארץ.  תת מין זה נמצא מקנן בארץ במצוק ראש הנקרה, בנחלי נמר, דישון, עמוד, דליות, מכמש ועין עובדת.

 

תזונה:

ניזון בעיקר מחרקים מקבוצות שונות ומעכבישים. בבדיקה באירופה נמצא שכדורי מזון שאספו סיסי הרים עבור גוזליהם שקלו בממוצע 5 גרם, והכילו בממוצע 219 עד  626 פריטים. כדור המזון היה מורכב מזבובים, חיפושיות, כנימות, צרעות, עכבישים, ציקדות  מרושתי-כנף, נמלים ופרפרים.  באפריקה נמצאו בכדור המזון בעיקר חגבים וטרמיטים מכונפים.

בדרך כלל המזון נלכד בגובה של 30 – 40 מטר שהוא גבוה יותר מאשר אצל מיני הסיסים האחרים.  עם זאת  במזג אוויר סגרירי ילקט  בגבהים נמוכים יותר. נצפה מלקט  גם בלילה באזורים עם אורות המושכים חרקים.

 צילום: עוז חורין

 

קינון ודגירה:

 עונת הקינון  בישראל היא בין מרץ ליוני.  בצפון אפריקה אפריל-מאי, באירופה מסוף מאי ובמזג אוויר קר אף מתחילת יוני.  סיס ההרים היא ציפור  מונוגאמית. הקן בצורת סלסילה, בנוי מחומר צמחי יבש מודבק ברוק ומרופד בנוצות שלוקטו באוויר. קוטרו כ-13 ס"מ וגובהו כ-4 ס"מ. ההזדווגות מתרחשת בקרבת הקן או באוויר. בתטולה בדרך כלל 3 ביצים. הדגירה נמשכת 17-23 ימים. הדגירה נעשית לסירוגין על ידי שני בני הזוג. תקופת גידול הגוזלים 40- 50 ימים. קצב  ההזנה הממוצע הוא 10 פעמים ביום. תוחלת החיים הארוכה ביותר שנמדדה לציפור זו בטבע הייתה – 26 שנים.

 

 סיפורים מעניינים:

הצלת סיס הרים שהסתבך בחוט בראש בנין בן 6 קומות בעיר סופיה בולגריה

https://www.youtube.com/watch?v=T83EHM_rUlw

 

 

תכנית חינוכית טסיות סנוניות וסיסים בקישור 

 

 

מקורות המידע:

א)היינצל הרמן, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.1975  הוצאת הקיבוץ המאוחד.

ב חיים מויאל, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, 2004, הצאת טבע הדברים.

ג ענבר, ר. מדריך לציפורי ארץ ישראל,1977  , הוצאת אחיאסף.

ד פז עוזי, עופות - כרך 6 "החי והצומח של ארץ ישראל"1986  , משרד הביטחון.

1. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press                                 

2. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat                                                                                                  

3. Handbook of the Birds of the World, Vo5    , Lynx Edicions 2005, Barcelona

4.                                                 http://israelibirdsstamps.yardbirdsil.info//ap1.html

 

כתב: אורי גורפין. ערכה: שלומית ליפשיץ