גבתון עפרוני

השם  העברי גבתון ניתן על ידי מנדלי מוכר ספרים בגלל הגבנון קטן המצוי על החך העליון של מקורם של מיני גבתונים רבים.
מלבד זאת בחלקו התחתון של המקור מתרוממת בליטה גבנונית המותאמת לשקע המצוי במקור העליון. גם השם האנגלי Bunting משמעותו מגובשש.
משפחת הגבתוניים Emberizidae היא קרובה למשפחת פרושים ולמשפחת האורגים. אלה ציפורי שיר קטנות, לרובן ניצוי בצבע אדמה-חום, אפור או זיתני. במשפחה זו 71 סוגים ו- 283 מינים. רבים מהם חיים באמריקה ורק 5 סוגים וכ-43 מינים חיים בעולם הישן. לאחדים, המקייצים באירופה, יש נתיב נדידה מיוחד בחורף: הם חורפים בהודו.
הגבתונים מרבים לשיר. שירתם היא לרוב ציוץ חוזר ונשנה ולאחריו סלסול מתמשך.
בארץ מוכרים בסוג גבתון 13 מינים.
הכינוי 'עפרוני' ניתן על ידי אהרוני  משום דמיונו הרב לעפרוני המצויץ, בגודלו ובצבעו.
שמו הלטיני Miliara  (דוחן) calandra  (העפרוני).  בעבר היה שיך לסוג Emberiza  אך שמו המדעי הוסב בגלל יחודו הרב.
המין מונה שלושה  תת מינים:
M. c. calandra 
 M. c. bulurlini 
M.  c. clanceyi 

בארץ נמצא תת המין bulurlini שאזור תפוצתו משתרע במזרח התיכון, תורכיה, עירק, אירן עד לאפגניסטן וסין.

סימני זיהוי: ציפור מגושמת וגדולה יחסית, הגדולה מבין הגבתונים של העולם הישן. ניכרת בקולה הדומה לצרצור מתמשך אותו
היא משמיעה תוך כדי עמידה במקום גבוה בדומה לשירת הבזבוז: ציק ציק ציק טריי ללא לאות.
אורך גופה 17-18 ס"מ, משקלה 40-47 ג' ומוטת כנפיה 26-32 ס"מ. חלקי הגוף העליונים: הגרון והחזה -  חומים-אפרפרים מפוספסים בפסים שחומים. מעל העין בולט פס גבה בהיר, הסנטר והגרון לבנים, צידי הגוף והחזה אפרפרים ומפוספסים בכתמים שחומים. אין הבדל בין הזוויגים וישנם הבדלים קטנים בניצוי בין הקיץ לחורף. קשתית העין חומה כהה, המקור עבה, חרוטי וקצר וצבעו חום ורדרד. הרגלים חומות כתומות. הזוויגים דומים. גם התעופה שלו אופיינית ומתוארת על ידי אליעזר שמאלי כך: "כנפיו קצרות ותעופתו מופקת בהתאמצות, בתארו קשתות באוויר".

 תפוצה

מפת תפוצה של גבתון עפרוני. לקוחה מתוך קישור

ירוק בהיר: מקייצת. ירוק כהה יציבה. כחול: חורפת

התנהגות: ציפור המוצאת את מזונה על הקרקע ונעה בדילוגים. מחוץ לעונות הקינון נוהגת לשוטט בלהקות גדולות לעיתים יחד עם עפרונים שונים כזרעיות, ועם פיפיונים. החל מסוף פברואר נוהגת להתלהק על ענפים חוטי טלפון וכבלי חשמל והזכרים מתחילים לשיר בקול חד-גוני כזמזום מכני.

קינון ודגירה: תקופת הקינון בישראל היא במחצית השנייה של פברואר עד למחצית השנייה של מאי. ככל הנראה בישראל דוגר הגבתון העפרוני פעם אחת בעונה וביוני הוא כבר מתלהק.
הגבתון העפרוני היא ציפור פוליגמית: זכר אחד עשוי להשתדך עם חמש ואף שבע נקבות. שכל אחת מהן בונה קן.
הקן נבנה על ידי הנקבה בדרך כלל על הקרקע, בין עשבים או בשיח נמוך עבות. הקן בנוי בצורת סלסילה קטנה ומאורגנת שקוטרה החיצוני 10-12 ס"מ ובנויה מזרדים עבים מבחוץ ומבפנים מזרדים עדינים, גבעולי עשב, שורשים. לעיתים מרופד הקן בצמר כבשים ואף שיער. בתטולה   3-5  ביצים שצבען לבנבן והן מוכתמות ומפוספסות בכתמים חומים, שחורים או סגולים. הדגירה נמשכת 12-14 ימים, ומתבצעת על ידי הנקבה בלבד. בשונה מבני המשפחה האחרים אצל הגבתון העפרוני האם אף מאכילה לבד את הגוזלים למשך 9-12 יום, בעיקר בחרקים. הגוזלים נוטשים לרוב את הקן בטרם למדו לעוף.

נדידה: לרוב יציב עם נדידה חלקית, מקומית, בחורף באזורי ההתרבות.

פרטים  מענינים:
1. עם משפחת הגבתונים נמנים 'פרושי דרווין' שהם תת משפחה נפרדת. ציפורים אלה הן צאצאות של ציפורים דרום אמריקאיות שנסחפו איכשהו לאיי הגלפגוס ושם התפצלו מאב משותף למינים רבים בהתאם להסתגלות למקומות חיות שונים ולצורת תזונה שונה. ציפורים אלה חזקו את הנחותיו של דארווין בדבר 'מוצא המינים'.
2. לעיתים מבצע הגבתון העפרוני מעוף ראווה ומשרבב את רגליו כלפי מטה. זו הציפור היחידה מבין ציפורי השיר, שצבען כצבעה, שעושה כך.
3. מין זה הוא מציפורי השיר היחידות שהן פולגימיות. בשונה ממינים פוליגמיים אחרים הזכר והנקבה דומים במראם זה לזה. בשונה מרב  ציפורי השיר האחרות הנקבה מבצעת את כל עבודת הקינון לבדה.
אלבום תמונות גבתון עפרוני

מקורות המידע:

1. היינצל ה., פיטר, ר., פרסלאו ג'. (1975). הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד. ת"א
2. מויאל, ח. (2004). לקסיקון שמות החולייתנים בישראל. הוצאת טבע הדברים, הרצלייה.
3. מולארני,ק.,סוונסון,ל.,צטרסטרום ד., וגרנט,פ.ג'. (2003). הציפורים המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקבוץ המאוחד, ת"א
4. ענבר, ר. (1977). מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף, נתניה.
5. פז ע. (1986).עורך עזריה,א.  האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות כרך 6,  הוצאת  משרד 7. גבתון עפרוניהביטחון, ת"א.
6. שמאלי,א.1968,ציפורים בישראל כרך א. הוצאת מסדה רמת גן

מקורות באנגלית:
1. Cramp, S& Simmons, k.E.L. (1977-8). Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, , Oxford University Press.
2. Hadoram, S.(1966). The Birds of Israel. Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט החומר ובעריכתו לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.