חנקן גדול

משפחת החנקניים מונה 4 תת משפחות, 12 סוגים, ו-72 מינים.
בארץ ישנם 6 מינים, כולם בני הסוג Lanius שתרגומו מלטינית פירושו 'קצב'. שם זה מרמז על מנהגם לשפד ולקרוע את
טרפם בעודו חי. זו הסיבה שחלק מהחנקנים נקראים באנגלית: butcher birds.

7  מיני החנקנים שנצפים בישראל:
1. חנקן אדום-גב Lanius collurio חולף בישראל. עשוי לקנן במרומי החרמון.
2. חנקן ערבות Lanius isabellinus חולף וחורף נדיר בישראל.
3. חנקן שחור-מצח Lanius minor חולף בישראל.
4. חנקן גדול Lanius excubitor יציב בישראל ונפוץ בכל הארץ.

5. חנקן גדול דרומי Lanius meridionalis אליו משויך גם החנקן החיוור - נדיר ביותר, בסתיו
6. חנקן אדום ראש Lanius senator חולף ומקיץ בישראל  ודוגר מצוי בצפון  ובמרכז.
7. חנקן נובי Lanius nubicus חולף ומקיץ בישראל. דוגר בחבל הים תיכוני בצפון ובמרכז.

החנקנים ניכרים בזכות מקורם, שהוא קצר יחסית וחזק, ומאונקל מעט בקצהו, בדומה למקורו של עוף דורס. לרוב אין הבדל במראה בין הזכר לנקבה לבד מכך שהזכר מעט גדול יותר.
החנקנים הם ציפורים של נופים פתוחים. מעופם נמוך וגלי. הם ניזונים רק מהחי: עומדים בתצפית נישאת וגלויה ועטים על חרקים ועל חסרי חוליות אחרים, וגם על ציפורים קטנות, זוחלים ויונקים. הם נוהגים לשפד את טרפם בעודו חי על קוצים וגדרות תיל ולתלוש ממנו אחרי כן קרעים, קרעים. לעיתים נשאר הטרף ומתייבש על השיפוד. את השאריות הלא נעכלות של הטרף פולטים החנקנים בצורת צניפה שמתפוררת במהרה. לכל החנקנים קריאות אזהרה טיפוסיות והם אף מחקים קולות של ציפורים אחרות. 

וידאו המראה חנקן צד עכבר

וידאו על חנקנים, טרפם ושיטות הציד

החנקן מוזכר במסכת חולין דף ס"ב, עמוד ב' ..אמר רבי יהודה צרדה שרי ברדא אסרי...כעוף האסור באכילה.
השם העברי, שהוענק על ידי מנדלי מוכר ספרים, מרמז על צורת לפיתתו את הטרף.

חנקן גדול- סימני זיהוי: החנקן הגדול והמגושם מבין כל החנקנים. אורכו כ-23 ס"מ, משקלו 50- 70 גרם' ומוטת כנפיו בין 20 - 23 ס"מ. ראשו וגבו אפורים, פס העין, אברות כנפיו וזנבו שחורים ובולטים בעת מעופו. הזוויגים דומים, אם כי גחון הנקבה אפור מעט יותר ומפוספס. החנקן הגדול זו ציפור טריטוריאלית בכל ימות השנה ותתקוף אפילו בזים שיתקרבו אליה בעמדה בעמדת תצפית. בהתקרב עוף טורף גדול ישמיע החנקן קול הדומה לטרטור ויזהיר גם ציפורים אחרות. קולו מגוון והוא אף מחקה קולות של ציפורים אחרות.

מפת תפוצה

המפה לקוחה מהקישור

מפתח: צהוב-מקייץ. ירוק-יציב. כחול - חורף

קינון ודגירה: מועדי התחלת הקינון והדגירה משתנים עפ"י האזור הגיאוגרפי בעולם. בארץ בערבה – בפברואר, באזור הכינרת ועמק החולה – במרס ובשפלה – באפריל. לרוב משלימים החנקנים שני מחזורי קינון בעונה. הקן נבנה ע"י שני בני הזוג על עצים לעיתים  על עצים או שיחים קוצניים כגון שיזף או  אטד ברום עד 7 מ'. הקן בצורת סלסילה מסודרת של זרדים ועשבים ומרופד בנוצות שערות ושאריות בד.  הנקבה דוגרת לבד והזכר מאכילה. את הגוזלים מאכילים שני ההורים.
בתטולה 6-7 ביצים לבנבנות אפורות המנומרות בגווני חום וזית. הדגירה נמשכת 14-19 ימים, לרוב ע"י הנקבה, כשהזכר דואג למזון. את הגוזלים מאכילים שני ההורים. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 19-20 יום, ומגיעים לעצמאות מלאה בגיל 25 יום ואז ההורים מגרשים אותם מנחלתם.

מידע מעניין:

1. הצלת גוזלים: נצפתה תופעה מרשימה של העברת גוזלים ע"י ההורים בשעת סכנה ממשית לצאצאים. בתחילה הגוזלים מופלים בזהירות על הקרקע ולאחר מכן הם מובלים בהליכה מהירה כשכנפיהם פרושות, אל אתר קינון חדש.

2. "עצי מזווה":  מחקרים שנערכו אודות כל משפחת החנקניים ואודות החנקן הגדול בפרט, גילו שלשיפוד הטרף יש עוד מספר תפקידים, פרט להיותו כלי עבודה יעיל.  ראובן יוסף, ערך מחקר מקיף אודות החנקנים הגדולים בשדה בוקר וגילה כי הם משפדים את טרפם במקומות קבועים, להם קרא "עצי מזווה". לעתים נותר הטרף המשופד על העץ במשך זמן רב עד שאיבד את ערכו כמזון. חלק מהעצים הופכים בעצם להיות "תערוכות שיפוד" אותם מציג החנקן בפני נקבות.  יוסף מצא כי נקבות של חנקנים גדולים  בוחרות את הזכרים לפי כמות ואיכות הטרף המשופד בעצי המזווה.
התנהגות זו של החנקנים יכולה להיות מוסברת על פי עקרון ההכבדה, אותו הגה הזואולוג ואחד ממייסדי החברה להגנת הטבע, פרופסור אמוץ זהבי. עיקרון זה אומר, שכדי שהתנהגות מסוימת תהפוך לפרסומת אמינה, היא חייבת להכביד על הפרט הנושא אותה. ואצל החנקנים: רק חנקן בעל טריטוריה איכותית ויכולות גבוהות, יכול להכביד על עצמו על-ידי יצירת "עצי מזווה" גדולים ותערוכות שיפוד מרשימות.
חיזוק לרעיון שהשפוד משמש גם להתפארות מצא הזואולוג עודד קינן, שעשה את עבודת המסטר שלו על התנהגות השיפוד של החנקן הגדול בשמורת שיזף. עודד מצא שמחוץ לעונת הקינון, נהגו החנקנים לשפד את הטרף ששם להם (עכבר), סמוך מאוד לגבולות הטריטוריה שלהם, שם נשארו משופדים במשך מספר שעות. כך החנקנים השתמשו בשיפוד כפרסומת בפני שכניהם אודות איכות הטריטוריה שלהם ואודות איכות הטרף הקיים בה, אך לבסוף אכלו את הטרף היות ולא יכלו לוותר על מזון כל כך איכותי בסביבה כל-כך ענייה במזון.

3. רומנטיקה: דבר נוסף שתיעד עודד קינן במחקרו: בעונת החיזור משמש השיפוד את הנקבה לצורך בדיקת מחויבותו של הזכר: נקבות, שעד לא מזמן שיפדו עכברים בקלות, נשארו עומדות על מקומן, ונותנות  לזכר את "הזכות" לצוד במקומן. הזכרים תופסים את הטרף, משפדים אותו על קוץ קרוב ומפנים את מקומם לנקבה, שבאה ואוכלת אותו. אכן אקט רומנטי!
(http://www.teva.org.il/?CategoryID=171&ArticleID=3772)

מאמר על חנקים מאת חיים מויאל

מקורות מידע ואתרים נוספים:

ספרים וכתבי עת בעברית:
1. היינצל ה., פיטר, ר., פרסלאו ג'.(1975). הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד. ת"א
2. זהבי, א וא. (1996) טווסים אלטרואיזם ועיקרון ההכבדה הוצאת החברה להגנת הטבע, ת"א.
3. יוסף, ר. (1992) נקבות מעדיפות שיפודים. טבע וארץ, 247.  1992. נדלה מתוך:
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/247014.html
4. מויאל, ח. (2004). לקסיקון שמות החולייתנים בישראל. הוצאת טבע הדברים, הרצלייה.
5. מולארני,ק.,סוונסון,ל.,צטרסטרום ד., וגרנט,פ.ג'. (2003). הציפורים המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקבוץ המאוחד, ת"א
6. ענבר, ר.(1977). מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף, נתניה.
7. פז ע.(1986).עורך עזריה,א.  האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות כרך 6,  הוצאת  משרד הביטחון, ת"א.

מקורות באנגלית:
1. Cramp, S& Simmons, k.E.L.( 1977-8). Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, , Oxford University Press.
2. Hadoram, S.(1966). The Birds of Israel. Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat
3. Del Hoyo, j.,Elliott, a., Saragatal, J.,& Christie, D (2005)
Handbook of the Birds of the World, Vol 13. .Published by Lynx Edicions, Barcelona.

מידע בעל פה: עודד קינן, יואב פרלמן, ד"ר עוזי פז, שי אגמון.

ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט החומר ועריכתו, לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.