חטפית אפורה

שמה המדעי (musca)- זבוב,  (capio) – לחטוף, (striata)  פיספוס.
"חוטף הזבובים המפוספס". כך שמה האנגלי והערבי.
מקור שמה העברי נובע מהתנהגות הציד האופיינית לה בה היא נוהגת לזנק ולחטוף חרקים באוויר ומהצבע האפור השולט בגווניה.
קולה- זי קצר וצורם, המזכיר את הקריאה של אדום החזה. בשירה רצף של תווים גבוהים ומצייצים או חורקים במקצב לא קבוע עם הפסקות גדולות.
לשמיעת קול החטפית הכנסו לקישור:

חטפית אפורה זכר ונקבה. צילם משה כהן , קבוץ נגבה

הסוג מונה 116 מינים המחולקים ל-317 תת מינים.
משפחת החטפיתיות מונה 25 מינים. בארץ ישנם 5 מינים והם: חטפית אפורה, חטפית גמדית,חטפית שחורת עורף, חטפית לבנת עורף וחטפית טורקית.

למין חטפית אפורה בישראל 2 תת מינים עיקריים:

M.s.striata שחולף בישראל בסתיו בין אוגוסט לעד סוף נובמבר ובאביב באפריל ובמאי.

M.s neumanni שתפוצתו משתרעת על אירן וסיביר והוא דוגר בישראל בפרדסים ובגינות נוי ביערות ובחורשים בעיקר במישורים ובעמקים של החבל הים תיכוני.

סימני זיהוי: ציפור אפורה, קטנה ופעלתנית שאינה חוששת מבני אדם ולעתים צדה בקרבתם. אורכה 13.5- 14.5 ס"מ, משקלה 11 - 22 ג' בזמן הנדידה 25.3 ג' ומוטת כנפיה 23 -  27 ס"מ..צבע החלקים העליונים של החטפית  אפור וחום, גחונה לבנבן-אפרפר, ראשה וחזה מפוספסים בפסים כהים. מקורה ורגליה צבועים בשחור. הזוויגים דומים.

חברתיות: החטפית האפורה היא ציפור טריטוריאלית המתלהקת בלהקות גדולות רק בזמן הנדידה.

צהוב - אזורי ההמצאות בקיץ. כחול – תקופת ההמצאות בחורף של חצי כדה"א הצפוני
המפה לקוחה מתוך
Handbook of the birds of the world

באזורים בהם מודברים החרקים ברעלים ישנה סכנת הכחדה לחטפיות. בשנות הששים התמעטה מאד אוכלוסית החטפיות במישור החוף בישראל מסיבה זו.

קינון ודגירה: עונת הקינון מאוחרת ומתחילה מאמצע מאי עד אמצע אוגוסט.
הזכר מונוגאמי וטריטוריאלי. הקן נבנה ע"י שני בני הזוג ולעיתים ע"י הנקבה בלבד.
הקן נבנה  במשך 7 ימים. הקן דומה לסלסילה מגושמת ורשלנית מזרדים, שורשים, ועלים יבשים. הקן מרופד בסיבים צמחיים, בשער וצמר. הקן נבנה על מצע ישר ומוצק שקיר מגן צמוד אליו כגון נקיק סלע, בנין, תיבת קינון וכדומה וכן במזלגי ענפים על עץ בגובה  של 2 -5 מ'.
סרטון על קינון חטפיות: בקישור

למעלה: קן עם ביצים והאכלת פרחון, קן חטפית אפורה ובו דוגרת ומיקום הקן בקיבוץ נגבה .

למטה: חטפית עם זחל במקורה וחטפית מאכילה גוזל.  צילם משה כהן

בתטולה לרוב 4 – 6 ביצים. צבע הביצים ירקרק ארפר, מנוקדות באדום. הדגירה מתבצעת ע"י הנקבה בלבד, כשהזכר מאכיל אותה  ונמשכת 10 -17 ימים. האכלת הגוזלים מתבצעת על ידי שני בני הזוג. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל  13 יום אבל ההורים ממשיכים להאכילם מחוץ לקן עוד כ- 20 יום.

מידע מעניין: בגלל העדפת החטפית לקינון במקומות מוגנים וחצי סגורים היא נמצאה מקננת בתוך קומקום נטוש.

וידאו: https://youtu.be/6GkuHU10ABM חטפית אפורה. צילמה סווטלנה

מקורות מידע ואתרים נוספים:
1. היינצל, ה. פיטר, ר. פרסלאו, ג'. 1975, הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
2. מויאל,ח.,2004 לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצאת לאור
3. מולארני, ק. סוונסון,ל., גרנט,פ., וצטרסטרום,ד. 2003,הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד .
4. ענבר, ר. (1977) מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.
5. פז, ע. (1986) האנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 6 הוצ' משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.

1. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.
2. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat
3. Handbook of the Birds of the World, Vol 9    , Lynx Edicions 2005, Barcelona


ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט החומר ועריכתו, לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.