סנונית מדבר

השם סנונית מוזכר בתלמוד במסכת שבת ע"ז ב' ...אימת סנונית על הנשר....
שמה המדעי Ptyon   מניפה  Progen  -  סנונית. תת המין הנמצא בארץ obsolete – מזהיר , "סנונית מזהירה", מרמז על קריאות האזהרה שהיא משמיעה. שמה האנגלי – סנונית סלעים. בית גידולה המדברי מקנה לה את שמה העברי.

הסוג: PTYONOPROGNE מונה 3 מינים, בארץ ישנו מין אחד Fuligula ולו 13 תת מינים. תת המין הנמצא בארץ P.f.obsoleta

סימני זיהוי: סנונית קטנה ובהירה, מאופיינת בתעופתה המרשימה והאקרובטית במצוקים שבחבל המדברי. צבעה מתאים לרקע של אזור מחייתה: צבעה הכללי חום, כנפיה צבועות בחום כהה וכן זנבה. סנטרה וגרונה בצבע קינמון ורדרד. תת המין הנמצא בארץ בהיר מכל שאר תת המינים ורובו חום אפרפר, חלק הגוף התחתון לבנבן. אורכה של סנונית המדבר 3- 16   ס"מ, משקלה 12-16 גר' ומוטת כנפיה כ- 30 ס"מ.

חברתיות: סנונית המדבר חיה בזוגיות רוב השנה ואינה מתלהקת כרוב מיני הסנוניות. נוהגת ללקט את מזונה בזוגות ולעיתים בקבוצות קטנות בשיתוף עם מיני סנוניות אחרים וסיסים. בתקופת הקינון מקננות לרוב ביחידות ולפעמים בקבוצות של עד כ-40 פרטים. מתנהגות באגרסיביות למתקרבים לקן.

מפת תפוצת סנונית מדבר:
ירוק - אזורי קבע. כחול - נראים לעיתים בתקופת הנדידה
המפה לקוחה מתוך
Handbook of the birds of the world

קינון ודגירה: תת המין בארץ דוגר בחודשים מרץ – מאי לעיתים גם בתחילת יולי. לרוב ביחידות ולעיתים בקבוצות מפוזרות.
הקן נבנה ע"י שני בני הזוג תהליך שמתמשך לעיתים מספר שבועות, בצורת גביע או קערה חצויה, מפתיתי בוץ בלבד ללא קש ועשבים, בדומה לצורת הבניה של טסית הבתים, בגובה של 3-15 מ' מעל פני הקרקע. הקן צמוד לצוק או לקיר של בניין. ריפוד הקן נעשה בגבעולי צמחים, קיסמים ונוצות.  בתטולה של תת המין באזורנו, בין 3 ל-5 ביצים לרוב 3. הביצים מנומרות במקצת. משך הדגירה 13- 18 ימים ומתבצעת ע"י שני בני הזוג לסירוגין. שני בני הזוג משתתפים גף בהאכלת הגוזלים.  

תכנית חינוכית טסיות סנוניות וסיסים בקישור 

                                                                                                                                       

מקורות המידע ואתרים נוספים:

א) היינצל הרמן, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.1975  הוצאת הקיבוץ המאוחד.
ב) חיים מויאל, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, 2004, הוצאת טבע הדברים.
ג) ענבר, ר. מדריך לציפורי ארץ ישראל,1977  , הוצאת אחיאסף.
ד) פז עוזי, עופות - כרך 6 "החי והצומח של ארץ ישראל"1986  , משרד הביטחון.
1. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.
2. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat
3. Handbook of the Birds of the World, Vol 9    , Lynx Edicions 2005, Barcelona

ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט החומר ועריכתו, לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.