צוצלת

מקור השם: שמה העברי הראשון 'תור העיר', ניתן לה על ידי מרגולין בשל שכיחותה בערים ובסמוך למשכנות האדם.  השם צוצלת ניתן על ידי אהרוני, על שום המייתה המיוחדת שנשמעה לו כקריאות צלצול. תרגום שמה הערבי הוא 'תור התמרים הצוחק'. גם באנגלית היא נקראת התור הצוחק, אם כי יש תור אחר שחי באמריקה שנקרא כך דבר העשוי לגרום לבלבול. לכן עדיף להשתמש באנגלית בשמה הנוסף תור הדקל-Palm dove.

סימני זיהוי: הצוצלת היא מין בסוג תור, דומה לתור המצוי אך קטנה ממנו, כנפיה קצרות יותר וזנבה ארוך יותר, כך שיש לה מראה צנום יותר משל התור . ארכה 26.8 – 30 ס"מ. גבה, כנפיה וזנבה בעלי צבע חום-ייני כחולות-אפורות. ראשה וחלקיה התחתונים ורדרדים ונוטים ללבן בבטן התחתונה. צידי הצוואר מעוטרים בנקודות שחורות והרגליים אדומות. גם הזכרים וגם הנקבות בעלי מראה זהה. הגוזלים אדמדמים יותר ובעלי פחות נקודות בצוואר.   המיית הצוצלת, שהיא למעשה קולות החיזור של הזכר, נשמעת כגיחוך, המורכב מ  4 – 8 הברות שונות אורך, והיא עולה ויורדת, שונה משירותו המונוטונית של התור.  מעוף הצוצלת בתנועת כנפיים קצובה ומשק מהיר. אופן תעופה זה מאפיין את כלל היוניים. הצוצלות  נוטות לשהות זמן רב על הקרקע וניתן למצאן בערבות ושטחים מעובדים.

 תפוצה: חופי חצי האי ערב, אפריקה הדרומית והמזרחית , מרכז אפריקה ולאורך הסהרה, מרוקו, אלג'יר טוניס ומערב לוב, עירק פקיסטן והודו.  

                                                          מפת תפוצה בקישור

                                          נלקח מהקישור : https://goo.gl/mi9TBW

חברותיות: על אף שהצוצלות שייכות לסדרת היונאים, שלא בדומה ליונים, צוצלות אינן מרבות להיות בלהקות ולרוב הן חיות בזוגות. מחוץ לעונת הקינון הן מתלהקות לעיתים, במיוחד במקומות שופעי מזון כגון שדות, שווקים ואסמים.

קינון ודגירה: הצוצלת מקננת ברוב חודשי השנה,  אך בעיקר בין פברואר לאוגוסט, עם  שני שיאים – באפריל ובאוגוסט. לרוב הם מספיקות  3- 4 מחזורי קינון בשנה . בתקופת החיזור מרבה הזכר, ככל זכרי היונאיים, במעופי ראווה- הוא נוסק  בזווית חדה ותלולה, בחבטות כנף עזות, שקול משקן נשמע מרחוק ומתרומם עד לגובה של כ 10 מטר ואז הוא דואה סחור סחור וצונח בקו לולייני כשזנבו פרוש כמניפה ונוחת ליד זוגתו. הצוצלת מקננת על גבי עצים או באדני חלונות, מרפסות, עציצים על קופסאות מזגן ועוד. בפרדסים דוגרות הצוצלות בקינים נטושים של שחרורים ובולבולים . בנית הקן מהירה ונשלמת תוך יומיים. בקן שני רבדים – תחתון העשוי חומר גס ומעליו רובד של זרדים דקים, עדינים  וצפופים. שלושה ימים לאחר תחילת הבניה מוטלת הביצה הראשונה ויום לאחר מכן השנייה. שתי הביצים לבנות וצורתן – עגולה – שני צידיהן כדים.  הדגירה הרצופה מתחילה לאחר הטלת הביצה השנייה. הנקבה דוגרת רוב היום. הזכר מחליף אותה משעות הצהריים  ועד שעות אחר הצהריים. בזמן הקינון ישנה הנקבה בקן והזכר ליד הקן.  לאחר 14 ימי דגירה בוקעים הגוזלים, עיוורים  ועוטים פלומה צהובה. עד גיל 5 ימים הם מואכלים ב"חלב יונים" שזו רקמה מיוחדת הנוצרת בגרון של ההורים עבור האכלת הגוזלים.  הגוזלים פוערים את מקורם וההורים מקיאים את ה"חלב"  לתוכו.  לאחר 5 ימים נפקחים עיני הגוזלים ואז  ההורים פוערים את המקור והגוזלים מחדירים את מקורם ללוע ההורים ובולעים  מתוכו גרעינים שרוככו בזפק וכן הפרשת חלב יונים שנמשכת עוד שהגוזלים בבני 12 יום.

ניתן לראות האכלת קינון והאכלת גוזלים בקישור

ההורים ממשיכים לחמם את הגוזלים באותן משמרות כמו בדגירה עד שהגוזלים בני 6 – 8 ימים. לאחר 15- 16 יום בקן נוטשים הגוזלים את הקן אם כי הם מגיעים לכושר תעופה רק בהיותם בני 19 יום, אז הם גם אוכלים לבד אך ממשיכים עוד זמן מה ללון לצד הוריהם.
אל קיני הצוצלות נטפלות לעיתים קרצינת היונים (Argas reflexus ) - וקרציונים הנקראים אורניתון העופות  Ornithonyssus bursa.
הקרציונים הם יצורים זעירים הגורמים לאדם גירודים בעור. הם נוטים להישאר בקן בצמוד לגוזלים, אך כשמסתלקים הגוזלים הם מתחילים לשוטט בקרבת הקן ולחדור למגורי האדם.  לכן במקרה של קינון באדן החלון – רצוי לסלק ולנקות את שאריות הקן מיד כשהתעופפו הגוזלים בכדי למנוע את התפשטות הקרציונים בבית.

                                                  גוזלי צוצלת שאך זה בקעו

צילום: דורון להב

צוצלת וגוזליה

צילום: מירב אדרת

פרטים מיוחדים: בארצות ערב מקובלת הצוצלת כציפור כלוב שכיחה. במאה הקודמת שכנה הצוצלת בארץ רק במליחת סדום, ביריחו ובירושלים, ומאוחר יותר גם בעזה. בראשית המאה ה 20 נראתה כבר ברמלה ויפו, ראשוני הצוצלות נראו בפתח-תקווה ב1938, ב 1957 כבר התפשטה על פני כל שפלת החוף ואחר כך בהדרגה לכל הארץ.  יש סברה שהתפשטותה התאפשרה בזכות הרעלת הניצים שהתרחשה בשנות החמישים. הירידה המשמעותית במספר הניצים יצרה מצב שלמעשה במשך זמן רב לא היו לצוצלות כמעט טורפים. עובדה זו עוזרת להן, כנראה, להתרבות בקצב מהיר כל כך. במחקרו של מוטי צ'רטר על הבז המצוי הוא מצא שיש בזים מצויים שטורפים צוצלות.
מקובל כי מקור הצוצלת בארץ הם פרטים שהובאו מאפריקה על ידי המוסלמים למסגדיהם שכן, הם מחבבים את המייתה. בהתאם לסברה זו הצוצלת היא למעשה פליטת תרבות שהתרבתה בארץ באופן טבעי ולכן נחשבת כמין פולש - הציפור הפולשת הראשונה בארץ במהלך המאה ה- 20. אך אין ראיות מובהקות לכך שהצוצלת הובאה לארץ, וייתכן והיא הגיעה כתוצאה מהתפשטות טבעית בעקבות האדם והחקלאות, כפי שקרה עם הצופית. סוגיית המינים הפולשים נחשבת כיום כבעיה אקולוגית קשה בארץ ובמקומות רבים בעולם. 

צוצלת (מימין) ותור (משמאל)

צילום: שלומית ליפשיץ

סרטון על צוצלת מאת רותי שולר 

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ
shlompof@netvision.net.il