זמיר הירדן

זמיר הירדן

Luscinia megarhynchos

Common Nightingale

عندليب ענדליב

שמו המדעי Luscinia  לקוח משמו הרומי, megas  - גדול ו rhunkhos – מקור, "זמיר גדול-מקור", אם כי מקורו לא יותר גדול משל בני סוגו. שמו האנגלי משמעותו 'זמר הלילה'. שמו העברי הקודם "זמיר רונן".  שמו הנוכחי "זמיר הירדן", נובע משכיחותו בגאון הירדן. הזמיר מופיע במקרא פעם אחת בשיר השירים, ב' 12 "עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו". הסברה היא שהכותב לא התכוון לציפור הזמיר  אלא לזמן גיזום הזמורות המיותרות בגפנים או בהכללה- לעת רינת הציפורים באביב.

הזמיר הוא בעל שירה עשירה, מורכבת מגוונת ועזה. באביב ניתן לשמוע את שירת הזכר גם בלילה.

 שירת זמיר הירדן בקישור: http://www.xeno-canto.org/113896

הזמירים שיכים למשפחת  הקיכליים.    

 בארץ קיים מין זמיר נוסף – הזמיר המנומר Luscinia luscinia שדומה מאד לזמיר הירדן הן במראהו והן בהתנהגותו אך צבעו כההיותר, זנבו פחות חילודי וחזהו ושולי בטנו מנומרים קלות

המין Luscinia megarhynchos  המצוי בארץ מונה 3 תת מינים.

 L. m. megarhynchos שכיח בזמן הנדידה
L. m. africana. שכיח בזמן הנדידה ודוגר בנהר הירדן
L. m. hafizi  נדיר, נצפה רק ליד אילת

סימני זיהוי:

ציפור שיר בגודל בינוני, ארכה 16-17 ס"מ, משקלה 16-17 גרם, מוטת הכנפיים 23-26 ס"מ.  חלקי גופה העליונים בצבע חום ערמוני, החזה וצידי הבטן צבעם חום-אפרפר, העין גדולה ושחורה מוקפת בטבעת שחורה דקה. המקור כהה.

הזוויגים דומים. תת המינים נבדלים בעוצמת הגוונים. הזמיר קשה לזיהוי בגלל צבעיו ומנהגו להסתתר בסבך. באביב קל יותר להבחין בו בזכות שירתו וקולותיו. כשהוא עומד שמוטות כנפיו לצדדים ומתחת לזנב המזדקר מידי פעם. הזמיר נע בסדרת נתורים ארוכים, מיד פעם נעצר, מצליף בכנפיו, בזנבו ומטה את ראשו הצידה כדי לצפות או להקשיב.

חברתיות:

נראה ששירת הזמיר מציינת את נחלתו. בתקופת הנדידה הוא נודד בגפו.

תפוצה בעולם:

תפוצתו במרבית אירופה להוציא את צפונה, באזור האירנו-טורני עד מונגוליה ובצפון סין. הזמירים נודדים בסתיו לאפריקה.

מפת תפוצת  זמיר הירדן:

צהוב - אזורי שהיה בקיץ וקינון. כחול – אזורי שהיה בחורף

המפה לקוחה מתוך

Handbook of the birds of the world

ניתן לראות מפת תפוצה הכוללת ציון של חלק מהתת מינים  גם בקישור

http://www.xeno-canto.org/species/Luscinia-megarhynchos

תפוצתו בארץ:

הזמיר חולף בישראל בנדידת הסתיו בין ספטמבר לאוקטובר ובאביב, בו הזמיר נפוץ יותר, בין אמצע מרס עד אמצע מאי ובעיקר בראשית אפריל.  המין הראשי הוא הנפוץ ביותר בזמן הנדידה, תת המין africana. שכיח למדי בזמן הנדידה ודוגר שכיח בעמק בית שאן, עמק הירדן, בגאון הירדן ועד לים המלח.

אזורי מחיה:   

בית גידולו אזורים מישוריים העטויים בסבך שיחים. חורשים, קצוות אחו ליד יערות רחבי עלים, אזורים של שיחים הגדלים על קרקע חולית, צמחית גדות בעמקים, גדר חיה, פארקים וגנים בפרברי ערים.     

תזונה:

מזונו העיקרי לאורך כל השנה מגוון רחב של חסרי חוליות (בעיקר חיפושיות ונמלים). בסתיו המאוחר וראשית הקיץ הזמירים מגוונים את מזונם עם פירות יער וזרעים. המזון נאסף על קרקע בנשורת עלים, מתחת לשיחים  וכן גם מעל עלים וענפים נמוכים. מידי פעם עטים הזמירים, ממקום מושבם, על הטרף ולעיתים אף מבצעים מרדף אווירי.

קינון ודגירה:

תקופת הקינון והדגירה מתרחשת באירופה מאפריל ועד אמצע יולי, מאמצע מאי-יולי באסיה ומאמצע אפריל-יוני באפריקה. בישראל הדגירה במאי-יוני.

הקן נבנה על ידי הנקבה בלבד, על הקרקע בערימת נשרות עלים או על ענפיו התחתונים של שיח סבוך. הקן בנוי כסלסילה רופפת ומגושמת, מעשבים ועלים ומרופד בעשבים עדינים, נוצות ושערות.

בתטולה 4-5 ביצים הצבועות בגוון כחלחל בהיר מבריק ומנוקדות בנקודות חומות-אדמדמות. הדגירה נמשכת 10-13 ימים ע"י הנקבה לבדה. שני ההורים מאכילים את הגוזלים במשך כ 11-12 יום.

תוחלת חיים:

נצפתה ציפור זמיר הירדן שחיה 7 שנים ו- 11 חודשים.

פרטים מיוחדים:

באירופה התמעטה האוכלוסייה במאה ה19 בגלל כריתת יערות רחבי עלים ליד גדות נחלים. עם זאת הזמיר כיום אינו בסכנת הכחדה. בגלל שירתו המלודית  נהגו בימי קדם ללכדו ולשימו בכלוב.  בימי רומא הקדומה נמכר זמיר מיטיב לשיר במחיר גבוה מזה של עבד חסון!

צייר אורי גורפין

 צילם דובי קלעי

י

צילם עוז חורין

מקורות המידע:

א) ) דולב,ע. פרבלוצקי א. (עורכים) 2002, הספר האדום של החולייתנים בישראל, הוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע. 

ב) היינצל ה. 1975, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם.  הוצאת הקיבוץ המאוחד.

ג) ענבר, ר. 1977מדריך לציפורי ארץ ישראל  , הוצאת אחיאסף.

ד) מויאל חיים, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצאת טבע הדברים, 2004

ה) פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות - כרך 6, הוצאת  משרד הביטחון.

1. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. 1977-8 Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, Oxford University Press.

2. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

 Handbook of the Birds of the World, Vol  .3 5 , Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקורות מידע נוספים:

בולי ציפורי ישראל http://israelibirdsstamps.yardbirds.org.il/bd5.html   

ליקט וערך - אורי גורפיין 

תודות על הסיוע בליקוט ובעריכת החומר לשלומית ליפשיץ ולדורון להב

www.yardbirds.org.il