סבכי טוחנים

מקור שמו העברי נובע מחזהו הלבן והבולט כסינורו של טוחן הקמח. השם ניתן לו ע"י בודנהימר. שמו הלטיני הוא סבכי מצקצק יערות, על שם בית גידולו העיקרי,Sylvia (יער) curruaca (צקצוק).

הסוג סבכי Sylvia. השייך למשפחת הסבכיים Sylvidae  - מונה 25 מינים ו- 31 תת מינים.
בארץ נמצאים 16 מינים של הסבכי.: סבכי ערבות, רונן, אשלים, שחור-ראש, קפריסאי, שחור-גרון, מדבר, שיטים, חורש, ניצי, טוחנים, קטן, הררי, קוצים, אפור, שחור-כיפה.

סימני זיהוי: סבכי קטן ורזה שצבעו הכללי חום-ירקרק. אורך גופן  12-14 ס"מ,  ומשקלו 9.5 -18 ג'.
זנבו צר וארוך יחסית ומקורו די קצר. ראשו אפור ופניו כהים עד שחורים הבולטים על רקע "סינורו" הלבן.

מפת תפוצה

לקוח מתוך: https://www.hbw.com/species/lesser-whitethroat-sylvia-curruca

מפתח: צהוב: איזורי קיוץ וקינון. כחול: איזורי חריפה

התנהגות: בזמן הנדידה מתלהק בלהקות קטנות של כעשרים פריטים.  אינו מתבלט באזורי הקינון. ניתן לחוש בנוכחותו בגלל קולו. בתקופת החיזור נוהג הזכר לסמור את נוצות חלק גופו העליון ולהרעיד את כנפיו הפרושות לצדדים ולהשמיע שירה רעשנית כדי להזמין את זוגתו. בתקופת הקינון הזכר טריטוריאלי.

קינון ודגירה: הדגירה מתבצעת בחודשים  סוף אפריל – תחילת אפריל במרכז וצפון אירופה.
בנית הקן נעשית  ע"י שני בני הזוג. הקן בנוי מעשבים, שורשים וזרדים דקים בצורת כיפה עמוקה המרופדת באזוב, קורי עכביש ושערות, על עץ או שיח עד לגובה של 3 מ' מעל פני הקרקע. בתטולה 3-7 ביצים. הדגירה מתבצעת ע"י שני ההורים ונמשכת 12-13 יום.

נדידה: הנדידה מתבצעת למרחקים גדולים. האוכלוסייה האירופית נודדת דרך המזרח התיכון לאפריקה. האוכלוסייה המזרחית נודדת לאסיה. הזכרים מקדימים ב5-10 ימים את הנקבות להגיע לאזורי הקינון. בארץ נלכדו פרטים שטובעו בבריטניה, גרמניה, רוסיה, שוודיה ונורווגיה – עדות לכוון נדידה מצפון מערב לדרום מזרח.

פרטים מעניינים: הזכר מונוגאמי וטריטוריאלי נוהג לבנות קן פשוט בצורתו כדי לפתות את הנקבה וחומרי קן זה, בהמשך, משמשים לבניית הקן האמיתי בו תתקיים הדגירה. בנית הקן האמיתי והדגירה נעשית  ע"י שני בני הזוג.

הסבכיים וצמחי החורש הים תיכוני: נמצא שיש מתאם בין תקופת הפריחה של צמחי החורש הים תיכוני  האשחר רחב-העלים, האלה הא"י האלונים ועוד לבין תקופת נדידת הסבכיים דרך ישראל. צמחי החורש  פורחים  באפריל מאי ואז עובר שיא נדידת האביב של הסבכיים.  האלה הא"י מבשילה את פירותיה לקראת אמצע- סוף אוגוסט ואז נודדים  ועוברים דרך ישראל מספרים עצומים של סבכיים, מספרים גדולים בהרבה מאשר המספרים שחולפים במהלך ספטמבר אוקטובר ונובמבר.
נשאלת השאלה האם הסבכיים התאימו את עונת נדידתם לתקופת הבשלת הפירות של החורש הים תיכוני או שהצמחים התאימו במהלך האבולוציה את מועד הפריחה לתקופת נדידת הסבכיים? ד"ר עידו  יצחקי (פרבלוצקי ועוד 1992), סבור, שביחסים בין הצמחים בעלי הפירות העסיסיים ובין הציפורים האוכלות אותם בחורש הים-תיכוני היה שילוב בין שני תהליכים: התפשטות האדם ונדידת הציפורים מעל הסהרה. נוצר מפגש בין צמחים שהיו מותאמים להפצה ע"י ציפורים לבין ציפורים שפיתחו אדפטציות לנדידה מעל הסהרה תוך כדי התגברות פעילות האדם בחורש הים-תיכוני.
מידע ודיון מאלף בנושא זה תוכלו למצוא במאמר 'ביולוגיה של הפצת פירות וזרעים בחורש הים-תיכוני' שחובר על ידי ד"ר אבי פרובולוצקי; ד"ר גדי פולק; ד"ר אסתר לחמן.
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=2127

עוד על משפחת הסבכיים מאת חיים מויאל

 עוד על סבכיים מאת אורי גורפין

וידאו: סבכי טוחנים מתרחץ. צילמה רות שולר

וידאו: סבכי טוחנים מסתנץ ושר. צילמה סווטלנה

מקורות מידע ואתרים נוספים:
1. היינצל, ה., פיטר, ר. ופרסלאו, ג'. 1975,  הציפורים, מגדיר שלם.הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א.
2. מויאל, ח. 2004. לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצא' טבע הדברים, הרצלייה.
3. סוונסון,ל., גרנט,פ., מולארני, ק. וצטרסטרום,ד. 2003,הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד .
4.  ענבר, ר. 1977 מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.
5.  פז ע. 1986,  החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6,  הוצאת  משרד הביטחון.
6. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.
7. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat
8. Handbook of the Birds of the World, Vol 4    , Lynx Edicions 2005, Barcelona

9. פרבולוצקי,א., פולק,ג.,לחמן,א., 1992, ביולוגיה של הפצת פירות וזרעים בחורש הים-תיכוני' הוצ' י דהנדיב והחברה
להגנת הטבע. נדלה בתאריך 11.11.08 מתוך http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=2127


ליקט וערך - אורי גורפיין
תודות על הסיוע בליקוט החומר ובעריכתו לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.